עדות נפגעי החיסונים בישראל (1): בני נסוג לאוטיזם לאחר חיסוני גיל שנה

[עדות ע', אם לילד אוטיסט, גרה באזור השרון.]

בני היה תינוק רגיל והתפתחותו היתה לגמרי נורמלית. בגיל 5 חודשים הוא החל לדבר. ההתפתחות המוטורית שלו היתה גם כן רגילה ותקינה – הוא התהפך, זחל, והחל ללכת בגיל הרגיל.
במשך השנה הראשונה הוא קיבל את כל החיסונים על פי תוכנית החיסונים. לא היו אצלו תופעות לוואי והוא לא חלה לאחר קבלת החיסונים. בבדיקה אצל רופאת ילדים בטיפת חלב – בגיל 9 חודשים – הרופאה רק ציינה שיש לבני טחול מעט מוגדל. לא היו לה כל הערות אחרות – הוא נראה לה נורמלי לגמרי.
את חיסוני גיל שנה נתנו בגיל שנה וחמישה חודשים (לא יצא לנו להגיע לטיפת חלב לפני כן). האחות בטיפת חלב רצתה לתת את שני החיסונים (הזריקה המחומשת והמשולשת) ביחד. לשאלתי, היא ענתה שאין בכך כל סיכון ואין בעיה לתת את שתי הזריקות בפעם אחת.

יום למחרת החל בני לשלשל. הוא נראה רע, חולה. במהלך הימים והשבועות אחר-כך, החלה אצלו התדרדרות הדרגתית בקשר עין. אם לפני כן הוא היה מסתכל ישירות אלינו, הרי עכשיו היה קשה מאוד לגרום לו להפנות את מבטו. אני זוכרת, שממש לאחר החיסון - יומיים או שלושה – הוא פתאום נעמד מול הטלביזיה והחל לנפנף בידיו. זה נמשך דקות ארוכות – דבר שמעולם לא קרה לו קודם. זה הדאיג אותנו מאוד. לא הבנו מה קורה לו.
ההדרדרות נמשכה. מילים שהוא ידע והיה משתמש בהן הרבה החלו להעלם עד שנעלמו לגמרי. הוא הפסיק לקרוא לנו "אמא" ו"אבא". לא לגמרי שמנו לב לכך כי במקביל הוא החל לדקלם ספרים בקול. הוא היה יושב עם ספר ומדקלם את הכתוב. הוא גם למד להגיד שמות של חיות באנגלית, מקלפים שקנינו לו. חשבנו שהוא גאון ושמחנו שהוא מדקלם בצורה כל כך יפה.
בדיעבד אני מבינה שהכושר הקוגנטיבי שלו היה מצוין אבל התקשורת נעלמה.

יום אחד, באמבטיה הוא החל לסדר את החיות מהגומי בסדר קבוע – בטור מסודר, חיה אחר חיה. כל יום בשעת האמבטיה הוא היה חוזר על אותו הסדר בדיוק. גם מחוץ לאמבטיה הוא עסק הרבה בסידור של צעצועים בשורות. היה תמיד משחק לבד. ילדים אחרים כלל לא עניינו אותו, אפילו שכבר היה לקראת גיל שנתים. כשדברים ריגשו אותו הוא היה מנפנף במרץ בידיים.

יותר מאוחר אובחן אצלו טפיל מעיים הנקרא ג'יארדיה-למבליה. זה טפיל מעיים שרווח באזורים בהם מי השתיה מזוהמים – כלומר בעולם השלישי. הרופאים חשבו שאולי הוא קיבל את הטפיל הזה ממי השתיה. כל העיר שותה את המים האלה - אז למה רק הוא? כנראה שהמערכת החיסונית שלו נחלשה והטפיל הצליח להתנחל לו במעיים.
בגיל שנתיים ושלושה חודשים אובחן בני כאוטיסט. במשך כל הזמן הזה הרופאים ואנשי המקצוע שראינו לא התיחסו לתחושתנו שההדרדרות במצבו של בני נגרמה על ידי החיסונים. היחידה שקצת התיחסה, לאחר האבחון, היתה רופאת-הילדים בטיפת חלב שאמרה משהו כמו "כן שמעתי שיש קשר בין MMR לאוטיזם". אבל חוץ מלהגיד משפטים כאלו היא לא עשתה דבר בענין. בשלב כלשהו אחר-כך, היא אמרה שהתפרסם מחקר חדש שטען שאין קשר בין MMR ואוטיזם והיא הפסיקה להתיחס לנושא בכלל.

לאחר האבחון התרסקתי לגמרי. במשך שבוע או שבועיים לא הפסקתי לבכות. לא דיברתי כמעט בכלל. היה לי קשה לראות את בני – כל פעם שראיתי אותו התחלתי לבכות. לאחר שהתאוששתי התחלנו לבדוק אפשרויות טיפול והחלטנו על טיפול ביו-רפואי. התחלנו בדיאטה מיוחדת לניקוי הרעלים מהגוף - דיאטה נטולת גלוטן, נטולת מוצרי חלב, ועוד. היה שיפור מדהים בתוך כשבועיים – בעיקר בפעילות המוטורית: הוא החל לעלות מדרגות (מה שלא עשה קודם), והפעולות החזרתיות הצטמצמו מאוד.

אנחנו ממשיכים לטפל בו בגישה ביו-רפואית, ובשיטות אחרות. מזמינים תוספי מזון מחו"ל, לוקחים אותו לגן טיפולי, ומטפלים עובדים איתו בבית במשך מספר שעות בשבוע.
בנוסף לקושי הרגשי העצום, יש גם עלויות עצומות: אנחנו מוציאים 13,000 ש"ח בחודש רק על הטיפול בילד. קיבלנו הכרה מביטוח-לאומי שמממן אותנו ב-2,000 ש"ח בחודש. תעשו לבד את החשבון.

היום הוא כבר בן ארבע ולמרות שהוא עשה התקדמות משמעותית... הוא עדין אוטיסט. אני חוששת מאוד להביא עוד ילד לעולם. הטיפול בבן פשוט דורש המון אנרגיות ומשאבים כלכליים. אני לא מוכנה לקחת סיכון.
אם הייתי יכולה לחזור בזמן – לא הייתי נותנת לבני חיסונים. אני משוכנעת שההדרדרות שלו נגרמה על ידי החיסונים. הזריקות בגיל שנה וחמישה חודשים פשוט מוטטו אותו ואיתן גם נהרסו החיים של המשפחה שלנו.

[לעדות הבאה: לאחר חיסון DTP החלו אצל בתנו פירכוסים]


מאמרים נוספים:
* עדות נפגעי החיסונים (6): בני נסוג לאוטיזם לאחר החיסון המחומש בגיל שנה וחודש
* רשויות הבריאות אינן חוקרות את הקשר חיסונים-אוטיזם
* על אוטיזם, גנטיקה ואיבחונים (ואף מילה על חיסונים)