עדות נפגעי החיסונים בישראל (6): בני נסוג לאוטיזם לאחר החיסון המחומש בגיל שנה וחודש

[עדותה של נלה]

בני יאיר נולד כילד בריא בניתוח קיסרי. הכל היה תקין: הוא היה ילד שמח, התפתח מצוין ועבר את כל שלבי ההתפתחות כמו בספרים. עברנו גם בדיקות תקופתיות בטיפת חלב שאישרו את התפתחותו התקינה. יאיר ישב בזמן, התהפך בזמן והחל לאכול עצמאית בגיל שנה וקצת. הוא היה עושה חיקויים של קולות של חיות ומשתתף בשירי משחק עם תנועות הידיים בהתאם. הוא גם היה מאוד תקשורתי, היה מגיב לשמו, צוחק הרבה והיה לו קשר עין מעולה.

בגיל שנה וחודש הגענו לטיפת חלב לקבל חיסון מחומש בשני שלבים, על פי הפגישה שקבעה לנו האחות שם. האחות אפילו לא דאגה להסביר לי את תופעות הלוואי שיכולות להיות לחיסון זה. אני סמכתי לגמרי על מערכת הבריאות כי ידעתי שהיא דואגת לבריאות ילדינו ושלא תפגע בזדון בילדים חסרי ישע.

בערב התחיל ליאיר חום גבוה שליווה אותו מספר ימים. החום התפתח לדלקת ריאות ומייד לאחר מכן שמתי לב לנסיגה חלקית שלו: הוא התחיל לאבד את קשר העין שהיה לו, הפסיק להגיב לשמו, הדיבור והחיקויים הפכו לצעקות וצרחות, והנשיקות והחיבוקים הפכו לצביטות ונשיכות הן לעצמו והן לסובבים. המשחקים שלו הפכו לסיבובים סביב עצמו ופעולות גרייה חושית, מחיאת הכפיים הפכה לנפנופי ידיים, והמילים הבודדות שהיו נעלמו כלא-היו.
לבסוף, הוא גם איבד לגמרי את הבנת השפה הבסיסית שהייתה קיימת אצלו.

בגיל שנה ועשרה חודשים קיבלתי ילד חדש לגמרי: ילד שלא הכרתי. כאילו נולד עכשיו ילד עם צרכים חדשים, עם תסכול, עם בכי, עם פחד ממקומות חדשים, עם חרדה ונטישה ועם תלות בלתי רגילה.
בגן הגננת אמרה לי בעדינות שאקח אותו לאבחון ולא ציינה בדיוק למה.

בתקופת החיסון אני והגרוש שלי נפרדנו והתחלנו תהליכי גירושים. חשבתי באותה תקופה כי נסיגתו הדרסטית של יאיר הייתה קשורה בפרידה מהגרוש. אולי לא נתתי ליאיר מספיק יחס, אהבה, תשומת לב. אולי לא יצאתי איתו מספיק לגינה. כל מיני מחשבות שכאלה שלא נתנו לי מנוח. כל זאת עד לאחר האבחון הסופי (ספטמבר 2008) בו יאיר קיבל תווית של ילד בספקטרום האוטיסטי.

נזכרתי באותה תקופה בחברה שהייתה לי, שבנה היה גדול מיאיר בחצי שנה, ואובחן כאוטיסט. היא היתה אבודה, מאוכזבת, ומה שזכור לי מהשיחות איתה היה זה שהיא אמרה שבנה נפגע מחיסון, מכמות הכספית שהוזרקה לגופו, וכי טעתה שלא הקדישה מספיק זמן לבחון את מרכיבי החיסון ותופעות הלוואי שלו לפני קבלתו. הזדהיתי עם כאבה, אך לא היה לי מה לעשות חוץ מלהפגין אופטימיות.

משפט זה ליווה אותי במהלך החודשים בהם עשיתי אבחונים ליאיר, עד שמצאתי זמן ואזרתי אומץ להתמודד עם המושג "אוטיזם". אט-אט התחלתי לגלוש באינטרנט, חקרתי, בדקתי והישוותי. נכנסתי אפילו לאתר של משרד הבריאות בארץ ושם היה פשוט כתוב שחור-על-גבי-לבן שהחיסון המחומש יכול להביא לפגיעה נוירולוגית. קישרתי את כל המאמרים למיניהם והרכבתי הכל כמו פאזל ופשוט הכל הסתדר לי.

הרופאים טענו כי זו בעיה גנטית-תורשתית ופשוט עכשיו יש יותר מודעות לה. עוד אמרו שלא אצפה להחלמה של יאיר כי הבעיה היא גנטית והוא נמצא בתפקוד נמוך, אך כל התשובות שלהם לא ממש סיפקו אותי. במשפחה המורחבת של בעלי ושלי יש כ-7-9 ילדים לכל זוג. ואף אחד מהם אינו כזה. איך זה יכול להיות תורשתי??? ועל איזה "מודעות" שהתפתחה הם בדיוק מדברים? רק בשנים האחרונות החלו אימהות - שגידלו ילד רגיל עד גיל שנה פלוס - לשים לב שהילד שלהם נסוג בצורה כל-כך דרמטית? אמא כזו לא תיקח את הילד לבדיקה? הרי ברור שכן! כאן גם הבנתי שהרופאים שנותנים אבחונים לא ממש יודעים בדיוק מה זה אוטיזם.
הכל נהיה ברור לי מאז... החיסון הוא זה שפגע ביאיר שיכול היה לגדול כמו כל ילד רגיל סביבנו.

החיסון לקח לו את החיים.

עם כל הקושי במצב לא הרמתי ידיים וניסיתי למצוא ליאיר מסגרת חינוך מיוחד שתקדם אותו. אני לא רוצה לפרט את כל מדורי הגיהנום שמעבירים אותנו בתחילת התהליך – ביטוח לאומי, וועדות השמה - עם כל המצב הקשה שבו אנחנו ממילא כבר נמצאים. התחלנו בטיפול בשיטת ABA באופן פרטי בבית במשך כחצי שנה. וקרו פלאים: יאיר התחיל לתקשר, לדבר, לשחק. קשר העין שלו חזר באופן כמעט מלא. הויסות התחושתי שלו התייצב, וכו'...
כיום אני ממשיכה במאבק ההחלמה של יאיר...

הייתי רוצה מאוד להעביר מסר לכל הורה חדש, שרצוי לבדוק ולקרוא לפני שמחדירים משהו לגוף של הילד - גם אם הרופא ממליץ.

[לעדות הבאה: עומר הפסיק לדבר לאחר החיסון בגיל שנה וחודשיים]


מאמרים נוספים:
* עדות ילדים שנפגעו מהחיסון (1): בני נסוג לאוטיזם לאחר חיסוני גיל שנה
* חיסון הגרדסיל: חיסון בטוח ויעיל או חיסון מסוכן ומיותר?
* האם המחלות הזיהומיות הודברו בזכות החיסונים? מסתבר שלא