עדות נפגעי החיסונים בישראל (2): לאחר חיסון DTP החלו אצל בתנו פירכוסים

[עדות דינה ובנימין, גרים באזור השפלה]

אנחנו הורים לשתי בנות ובן.
בנותינו קיבלו את כל החיסונים לפי הנוהל המקובל, עד שבגיל שנה, לאחר קבלת החיסון המשולש DTP, קיבלה בתנו השניה חום גבוה ופרכוסים (התכווצויות של כל השרירים עד אבדן הנשימה וההכרה). עד אז היא הייתה ילדה בריאה ושופעת חיים, ומעולם לא הגיבה על חום גבוה בפרכוסים - לא לפני ולא אחרי המקרה.

היא אושפזה בבית חולים למעקב של שבוע ימים, ומפני שהבדיקות לא הצביעו על שום בעיה, מחלתה הוגדרה כוויראלית. להשערה שלנו, שהמצב נגרם ע"י החיסון, קיבלנו תשובה שלילית מוחלטת מצוות הרופאים של בית החולים. לעומת זאת, רופא אחר, שהיה גם הומיאופת, אישר שכיחות גבוהה של תגובות חמורות לחיסון זה.

כמו כן, לאחר שנים פגשנו הורים נוספים שילדיהם נפגעו מחיסון זה באופן ודאי. לפי מה שקרה בהמשך עם הילדה, נראה לנו שהמערכת החיסונית שלה נפגעה קשות. במשך שנה שלמה היא הייתה חולה באופן רציף בכל מיני מחלות, קלות וקשות, הביקורים בחדר-מיון הפכו לשגרה, ושום אמצעים רפואיים - קונבנציונליים ואלטרנטיביים - לא עזרו להחזיר לה את בריאותה. הייתה הידרדרות התפתחותית, ושמחת החיים שלה נעלמה.

בתנו שנפגעה מחיסון לא הייתה יכולה לקבל את החיסון נגד חצבת משום שבאותה תקופה, כאמור, היא הייתה חולה כל הזמן, ואז היא אכן נדבקה בחצבת, ולמרות החולשה הכללית של גופה, המחלה עברה ללא קושי גדול וללא סיבוכים. זאת בניגוד למקרה אחר שהיה במשפחה, כשילדה חלתה בחצבת כתוצאה מהחיסון נגד המחלה, וקיבלה זאת בצורה קשה ביותר.

כשנולד בננו הצעיר, לפני כעשר שנים, יצא בדיוק ספרו של יצחק בן-אורי "אמהוּת בדרך הטבע", בו היה מידע מפורט על נזקי החיסונים וחוסר יעילותם. פנינו עם המידע הזה לרופא המשפחה שלנו, והוא אישר את נכונותו, והוסיף שרופאים רבים שיש להם מגע עם הנושא, בוחרים לא לחסן את ילדיהם. כמובן, הוא הוסיף שהאחריות היא כולה שלנו.בחירתנו הייתה לא לחסן את הילד. ההחלטה לא הייתה קלה, היינו מודעים לסיכון של הדבקות אפשרית במחלות מסוכנות, אך העדפנו שלא לפגוע בילד בריא מראש, במו-ידינו, ע"י מתן חיסון שיעילותו מוטלת בספק, ופגיעתו ודאית (גם אם לרוב אינה נראית לעין).

תוכלו לקרוא עוד על חיסונים באתר של דינה ובנימין: "החיים כדרך"

[לעדות הבאה: לבתי החלו התקפים קשים לאחר חיסוני גיל שנה]