[עדות ש' מאזור רחובות]
ג' נולדה בלידה רגילה והיתה בריאה ונורמלית לחלוטין כששהינו בבית-החולים. בבית-החולים היא היתה איתי "בביות מלא" וינקה וישנה כרגיל. היא קיבלה את כל הטיפולים שנותנים באופן רגיל לילודים, כולל זריקת חיסון להפטיטיס B.
אחר 48 שעות בבית-החולים, לקחנו אותה הביתה, בעלי ואני. ברגע שנכנסנו לבית התחיל גיהינום שנמשך כ-8 חודשים. הילדה לא הפסיקה לבכות. בכי היסטרי שלא נפסק. הילדה פשוט צורחת וצורחת, במשך שעות.
יונקת, מפסיקה, בוכה שוב, יונקת, ושוב צורחת. זה לא שהיא לא אכלה – היא אכלה די טוב, בהתחשב בבכי הבלתי-פוסק.
ג' היא הילדה השניה שלי וגם את בתי הבכורה הינקתי והכל היה תקין. כבר גידלנו תינוקת אחת ואנחנו יודעים מה זה בכי, אבל לבכי היסטרי כזה לא היינו מוכנים. זה היה ברמה של צרחות כאלו כמו של תינוק שקיבל מכה חזקה בראש מנפילה. לא בכי נורמלי.
לאחר מספר ימים יצאתי איתה לגן שעשועים לנשום אוויר. ישבו שם כמה נשים מבוגרות, חלקן היו מטפלות עם ותק של 30 שנה. הם שמעו את ג' בוכה ואמרו לי שבכי כזה הם עוד לא שמעו. בלילות היא היתה ישנה יחסית טוב – 6 שעות רצוף בדרך-כלל. היה שקט יחסי. אבל כשהיתה מתעוררת בבוקר שוב החל הבכי הנורא הזה – לפעמים 6 שעות רצופות.
חשבנו שאולי זה גזים, אבל זה נמשך ונמשך. זה גם לא היה ריפלוקס – היא היתה מקיאה לעיתים אבל רק אחרי בכי ארוך וממושך כשכבר נהייתה כחולה מרוב מאמץ.
קשה לי לתאר את התחושה שהיתה לי. תחושה קשה מאוד של תסכול, עצבים מרוטים, לעיתים גם רגשות שליליים כלפי הילדה וכמובן רגשות אשמה שמתלווים. כמובן שהייתי איתה בבית כל הזמן, וגם הינקתי אותה הנקה מלאה במשך כל הזמן הזה, למרות שזה לא היה קל עם בכי שלא נפסק.
לטיפת חלב לקחנו אותה במועד, והיא קיבלה את התוכנית המלאה של החיסונים (בגיל חודש, חודשיים, ארבעה ושישה חודשים). כששאלתי את האחות לגבי תופעות לוואי לחיסונים היא אמרה שאין מה לדאוג – אולי קצת חום, אדמומיות במקום הזריקה, שלשולים וזהו. לאחר החיסונים לא היה שינוי משמעותי – המצב הגרוע המשיך כשהיה.
כך זה נמשך בערך עד גיל שבעה או שבעה וחצי חודשים, שאז התחילה ירידה הדרגתית בבכי. לאחר כחודש נוסף המצב כבר השתפר מאוד והבכי נפסק כמעט לגמרי. זו היתה הקלה עצומה. המצב הזה נמשך כארבעה חודשים.
בגיל שנה רצינו להכניס את ג' למעון יום והחלטנו לתת לפני כן את החיסונים. בתחילה נתנו את החיסון לאבעבועות רוח בקופת-החולים (החיסון לא היה אז בתוכנית החיסונים בטיפת חלב). לאחר שבועים, ממש לפני הכניסה למעון, נתנו את חיסוני גיל שנה בטיפת חלב (טיפות פוליו, החיסון המשולש, וחיסון ה-DTP).
בשבוע הראשון, היינו יחד איתה במעון, בעלי או אני, במשך מספר שעות בכל יום. המעון הזה נחשב לטוב ביותר באזור בו גרנו, אבל אני לא הייתי מרוצה ממנו כיון שלא אהבתי את הדרך בה "דחפו" לילדים אוכל. לאחר כשבוע נוסף הוצאנו את הילדה מהמעון והיא חזרה להיות בבית איתי.
יומיים לאחר מכן החלו לילדה התקפים. אלו היה התקפים ממש מפחידים. מין התקפים – כמו התקפי זעם – שפשוט לא היה ניתן לעשות כלום. הילדה היתה מחפשת דברים לדפוק בהם את הראש, הרבה פעמים דברים חדים כמו קצה של שולחן. אנחנו כמובן לא נתנו לה להתקרב לדברים מסוכנים, ואז היא היתה מתגלגלת על הרצפה ודופקת את הראש ברצפה. אי אפשר היה להחזיק אותה על הידיים – היא היתה מתפתלת בפראות, חייבת לפרוק. כל התקף כזה נמשך בין חצי שעה ל-45 דקות. היו ימים שהיו שני התקפים והיו ימים שלא היו בכלל. זה היה בא והולך בהפתעה גמורה, ללא התראה. ההתקפים הללו נמשכו כחודשיים ובהדרגה נרגעו מבחינת העוצמה והתדירות שלהם.
לא ידענו ממה נגרמו ההתקפים האלו. באותה תקופה לא העלינו על דעתנו שהבעיה עשויה להיות בחיסונים. הבת הבכורה שלי עוד הייתה באותו המעון כך שראיתי כל יום את הילדים בקבוצה של ג' ולאף אחד מהם לא היו התקפים כאלו. גם הילדה היתה בקושי שבוע בלעדינו במעון וזה נראה בלתי סביר שההתקפים קשורים לזה, אבל לא היה לי הסבר אחר.
כמו שאמרתי, ההתקפים של הילדה נחלשו בעוצמתם, אבל הם נמשכים עד היום, כשהיא כבר בת ארבע וחצי. מדי כמה ימים יש לה התקף זעם שפשוט קורה בשניה – כאילו נהיה לה קצר חשמלי במוח. היום, כשהיא יותר גדולה, הילדה מודעת להתקפים ומנסה לשלוט בהם על ידי זה שהיא עושה מקלחת ארוכה, או אם היא בחוץ אז היא נכנסת לשלולית או לבוץ. לי זה נראה כמו בעיה נוירולוגית שכנראה נגרמה לה.
לפני כשנה, בעקבות דברים ששמעתי ממכרים על נזקים מחיסונים, התחלתי פתאום לחשוב שאולי גם ג' נפגעה מהחיסונים. התקשרתי לארגון "חסון" והם סיפרו על מקרים דומים שקרו לילדים אחרים בעקבות החיסונים. אז נפל לי האסימון. מה שגרם לי לחשוד היה בעיקר תקופת הרגיעה שהיתה בבכי לאחר ההפסקה בחיסונים של גיל 6 חודשים, והתקפי הזעם שהחלו לאחר חיסוני גיל שנה.
באותה התקופה נולד בני. החלטתי לא לחסן אותו בכלל, והרגשתי שלמה מאוד עם ההחלטה הזו. בני כבר בן 9 חודשים ולא היה חולה בכלל – מלבד צינון קל של כמה ימים בחורף. הוא תינוק שמח, בריא ושמנמן ואני שלמה ב-200% עם ההחלטה לא לחסן אותו.
מטיפת חלב התקשרו אלי ורצו שאבוא לחסן את הילד. אמרתי להם שאני לא מחסנת. הם התקשרו עוד פעמיים-שלוש וביקשו שאחתום על מסמך שאני לא מוכנה לחסן. האחות אמרה לי שמשרד הבריאות דורש את המכתב הזה, אבל לא ראיתי בזה צורך היות והחיסונים הם רשות ולא חובה. בכל מקרה, אף אחד בארץ לא מוכן לקחת אחריות על הנזקים בעקבות החיסונים. אמרתי לאחות שהיא יכולה לחתום במקומי...
[לעדות הבאה: נפגעתי מחיסון הפטיטיס B בכיתה י"א]
מאמרים נוספים:
* ארה"ב: אחד מארבעה ילדים מטופל בתרופה לבעיה כרונית
* מי הם ההורים שלא מחסנים?
יום שני, 15 בפברואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
סליחה, אבל אין פה שום הוכחה לכך שהחיסונים עשו משהו מכל מה שהאימא טוענת.
השבמחקמוכרת התופעה של בכי שעובר 3 שעות ביום בתינוקות, שמתחילה לפני גיל 3 שבועות ונמשכת, בד"כ עד גיל 3 חודשים, אבל ל15% מאלו שיש להם את זה, זה נמשך יותר.
התיאורים שלך נשמעים כמו של אימא לילד עם PDD. שאת הביטויים לו מתחילים לראות בסביבות גיל שנה, ובין השאר כוללים הכאה עצמית, הטחה של הגוף על הרצפה או על קירות, פגיעה עצמית עם עצמים שנמצאים בהישג יד ועוד. יש ילדים שגם מגיעים לגיל 18 ועדיין מנסים לפגוע בעצמם בצורה כזאת או אחרת כשהם נכנסים להתקפים האלה.
אבל כמובן - זה החיסונים.
ואם כבר - לכל אלו שלא מחסנים - אם חס וחלילה הילד שלכם כן יפגע בצורה קשה ממחלה שמחסנים כנגדה, אני מצפה שבאותה מידה תפיצו מכתבים לכל העולם שלא לחסן זה דבר רע. נראה אם מישהו מכם יעשה את זה.
רק בריאות לכולנו.
[תגובתה של ש' - כפי שהועברה אלי]
השבמחקסליחה, אבל אין פה שום הוכחה לכך שהחיסונים עשו משהו מכל מה שהאימא טוענת.
[ש'] אתה צודק בהחלט. זו השערה שלי שזה כנראה נגרם מהחיסון.
מוכרת התופעה של בכי שעובר 3 שעות ביום בתינוקות, שמתחילה לפני גיל 3 שבועות ונמשכת, בד"כ עד גיל 3 חודשים, אבל ל15% מאלו שיש להם את זה, זה נמשך יותר.
[ש'] האם התופעה מוכרת גם בילדים שלא חוסנו? אצלי זה נמשך עד כ- 7 חודשים.
התיאורים שלך נשמעים כמו של אימא לילד עם PDD. שאת הביטויים לו מתחילים לראות בסביבות גיל שנה, ובין השאר כוללים הכאה עצמית, הטחה של הגוף על הרצפה או על קירות, פגיעה עצמית עם עצמים שנמצאים בהישג יד ועוד.
[ש'] ילד PDD זה משהו אחר לחלוטין. אתה יכול לראות כאן: http://www.tzafonet.org.il/kehil/shaal/zihuy_pdd.htm
יש ילדים שגם מגיעים לגיל 18 ועדיין מנסים לפגוע בעצמם בצורה כזאת או אחרת כשהם נכנסים להתקפים האלה. אבל כמובן - זה החיסונים.
[ש'] עובדה שכמעט כל התופעות אצל בתי עברו ונעלמו, ללא טיפול מיוחד. כלומר, זה לא היה PDD.
טל,
השבמחקלטעמי, אתה מפספס את הנקודה.
הענין הוא לא האם ש' יכולה להוכיח שהבת שלה נפגעה מהחיסונים.
הענין הוא זה: חובת ההוכחה היא על היצרנים ועל מש' הבריאות.
יש מספיק עדויות לפגיעות לאחר חיסונים ע"מ שתתבצע חקירה אמיתית של הנושא.
טל,
השבמחקאיני מפרסם תגובות ארוכות כזו ששלחת. אשמח אם תיצור איתי קשר דרך המייל:
vaccine.explorer@gmail.com
הבעייה היא ה-FDA. בסיכומו של דבר האירגון הזה שקובע אם תרופה תאושר לשימוש או לא אוחז המון אחריות וכוח ובמקום שהמדינה תשמור עליו שהוא לא יאפשר לחברות להשפיע עליו הפוליטיקאים עסוקים בלקבל מימון מאותם חברות.
השבמחקוזה קורה רק בגלל שאנחנו נותנים לנבחני ציבור שלנו לעשות מה שהם רוצים, וזה בגלל שרוב העם יושב מול המסך מכור.
תודה על האתר, זה נושא חשוב וזאת עדות מעניינת, שמעלה את אותם סימני שאלה שגם אנחנו נתקלנו בהם. וכן, גם אנחנו לא תיארנו לעצמנו שמאפשרים לשים בחיסונים את הכספית.
שוב, זאת אשמתנו...כציבור.