תרופה כמוצר, רופא כאיש שיווק - איך חברות התרופות מזנות את הרפואה

אתה מרגיש לא טוב. סחרחורת קלה כשאתה קם מהר מדי מהמיטה. הגעת לרופא. שלח אותך לבדיקות. חזרו הבדיקות. הרופא ממליץ לך לקחת תרופה X.

האם אתה יכול לסמוך על הרופא שלך שירשום לך את התרופה המתאימה ביותר? או, אולי, שימליץ על טיפול שאינו תרופתי?

פעם, זה היה טריוויאלי. סמכנו על הרופא שימליץ על התרופה המתאימה לנו ביותר. ואם, במקרים נדירים, נודע לנו שיש תרופה טובה יותר עבורנו, הנחנו (ובצדק, כנראה) שלרופא שלנו פשוט היה חסר מידע.

היום - זה כבר עולם אחר.

חברות התרופות רואות את התרופות שלהן (ובמידה רבה גם את החיסונים) כמוצר ככל המוצרים, שיש לשווק אותו באגרסיביות תוך ניצול כל הכלים העומדים לרשות תאגיד הענק המודרני.
הן לא בוחלות בשום אמצעי שהחוק עדיין לא אסר עליהן: פרסומות באמצעי התקשורת שוטפות לנו את המוח; ידוענים שעובדים כדוברים מטעם (בתשלום, כמובן) מפעילים את השפעתם שנצרוך יותר מהתרופה אותה הם מיחצנים; ארגונים נייטרלים ("האגודה למלחמה ב-XXX") הממומנים על ידי חברות התרופות מפעילים לובי אצל המחוקקים למען הכנסת התרופה לתקציב המדינה; טוקבקיסטים ומנהלי פורומים מקבלים תשלום מחברות התרופות לקדם את המוצרים שלהן, ועוד, ועוד.

ומה עם הרופאים?
כאן זה נהיה גרוע אף יותר: חברות התרופות מפעילות רשת מסועפת של איסוף אינפורמציה על רופאים מחד, והפיכתם לאנשי שיווק ומכירות של תרופות מאידך.

איסוף האינפורמציה
בארה"ב, תעשית איסוף האינפורמציה לגבי הרגלי הרופאים במתן מרשמי תרופות, מגלגלת עשרות ואולי אף מאות מיליוני דולרים בשנה. זהו בעצם מערך מודיעיני של חברות התרופות המשמש את מערך המכירות העצום שלהן. עבור כל רופא ישנם נתונים לגבי סוג התרופות שהוא רושם, מינון, תדירות, וכו'.

המידע מגיע משני מקורות עיקריים:רשויות הבריאות ובתי המרקחת. חברות שזהו תחום התמחותן, אוספות את המידע, מצליבות, מנתחות, אורזות, ולבסוף מוכרות אותו לחברות התרופות. חברות התרופות משתמשות במידע זה על מנת למקד את מאמצי המכירות שלהן המיועדים לרופאים עצמם.

ראו למשל מייל פרסום זה שנתגלגל לידי. המייל נשלח מטעם חברה בשם SDIHelath שמתהדרת ביכולות איסוף "המודיעין" שלה. וכך הם כותבים:

If you want to understand factors that drive physician writing behavior, common traits of loyal prescribers, and interests that can inform media placement, you need to move beyond the limitations of traditional prescription metrics and primary segmentation models using small samples.

This powerful combination provides a more complete view and understanding of how physician and patient attributes like wealth, education, ... drive writing behavior so you can optimize your messaging and target your resources more intelligently.

חברה זו מציעה ללקוחותיה (חברות התרופות) את ה"דור הבא" של מידע מודיעיני הנוגע למתן מרשמים: כיצד מאפיינים שונים של הרופא, כמו גם של החולה, משפיעים על מתן מרשמי תרופות.

הרופאים כאנשי שיווק של תרופות
אם זה נראה לכם גרוע - חכו... זה נהיה עוד רע הרבה יותר.

חברות התרופות אינן מסתפקות בעדר של אנשי מכירות מיומנים המצוידים בתיק מודיעין על כל רופא. הן גם קונות רופאים בכיבודים מכיבודים שונים: מתנות, הזמנה לכנסים וימי-עיון (כולל אירוח בבתי-מלון עם בני/בנות הזוג, ארוחות דשנות, ועוד קצת מתנות).
ועל מנת לוודא ששום רופא לא ימלט מהמכבש השיווקי שלהן, המציאו חברות התרופות את הנשק האולטימטיבי: רופאים נבחרים משווקים את התרופות לרופאים אחרים, תחת כיסוי של הרצאות רפואיות. הזניית המקצוע הושלמה.

לא מאמינים לי? אתם צודקים. אבל היות ותיארתי לעצמי שזה מה שתגידו, הכינותי מראש את מאמרו של ד"ר דניאל קרלאט, רופא-פסיכיאטר אמריקאי, שתיאר את נסיונו האישי בניו-יורק טיימס.
המאמר מעט ארוך, כ-8 עמודים, אך כתוב בסגנון קולח ומעניין. לא תצטערו שהקדשתם לו את זמנכם היקר. לאחר שתקראו את ד"ר מוכר תרופות של קרלאט, כבר לא תיקחו את המרשם הבא שתקבלו כמובן מאליו.
לקריאת המאמר - הקליקו [כאן].

(שימו-לב, מי שמעונין לקרוא את הכתבה במקור צריך להרשם לאתר ה-NY Times. ההרשמה בחינם)


מאמרים נוספים:
* מדוע כבר לא ניתן לסמוך יותר על מחקרים רפואיים
* מי הם ההורים שלא מחסנים?
* האם המחלות הזיהומיות הודברו בזכות החיסונים? מסתבר שלא