הפוסט הזה פותח סדרה שבה אכתוב על חיסוני ילדים שהם, איך להגיד... טוב, במילה אחת: מיותרים.
בשתי מילים: פשוט מיותרים.
לפני שאתם קופצים מהכסא בעצבים, אני מציע לכם לשתות כוס מים, להרגע, ולקרוא במתינות את טיעוני.
במקרה הגרוע - בזבזתי לכם כמה דקות.
במקרה הטוב - פתחתי בפניכם פרספקטיבה אחרת להסתכל על נושא חיסוני הילדים.
בואו נתחיל.
עד תחילת שנות ה-80, קיבל כל ילד בישראל כ-18 מנות חיסון עד שסיים את כיתה א'. החיסונים כללו מנות של חיסון פוליו, טטנוס, דיפטריה ושעלת. המחלות הללו אכן די מפחידות, והסיכוי לנכות (פוליו) או מוות (דיפטריה, טטנוס) או מחלה קשה (שעלת) היה בהן יחסית גבוה, בעיקר בשנים הראשונות למדינה.
בתחילת שנות ה-80, חל בעולם (כלומר בארה"ב) שינוי: לא עוד חיסונים רק נגד מחלות ילדות קטלניות, אלא מעכשיו חיסונים גם נגד מחלות ילדות שאינן קשות או מסוכנות.
כך, נכנס לקראת אמצע שנות ה-80 החיסון המשולש (MMR) נגד חצבת, חזרת ואדמת.
בתחילת שנות ה-90 הוכנס החיסון כנגד הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית) B, ולאחריו חיסון HIB והפטיטיס A.
בשנות ה-2000 התווספו חיסונים נגד רוטה-וירוס, פנאומוקוק ואבעבועות-רוח.
בסך הכול, כולל חיסוני שפעת עונתיים, מקבל ילד עד סוף כיתה א' 47 מנות חיסון, כשמתוכם, כ-37 מנות חיסון עד גיל 18 חודש.
עצרו רגע, ותחשבו על זה: 37 מנות חיסון לתינוק עד גיל שנה וחצי מול מקסימום של 10 מנות בשנות ה-70.
- האם החיסונים "החדשים" מגנים עלינו מפני מחלות כה מסוכנות כדוגמת הפוליו והדיפטריה? התשובה היא חד-משמעית לא. אף אחד אינו טוען שחזרת, HIB או אבעבועות-רוח מסוכנות לילדים כמו פוליו.
- האם החיסונים "החדשים" מגנים עלינו ממחלות ילדות? לא כולם. אדמת אינה מסוכנת בילדות אלא רק לנשים בהריון (לעובר). גם הפטיטיס A ו-B אינן מסוכנות לילדים באופן מיוחד.
אז מדוע החלה בשנות ה-80 האינפלציה הזו בחיסונים? או במילים אחרות -
מי החליט ולמה, להתחיל ולחסן נגד מחלות ילדות בלתי מסוכנות, או מחלות שילדים כלל אינם בסיכון לחלות בהן?
לפני שאענה על השאלה, כדאי רגע לדון בצד השני של החיסונים: הסיכונים.
במקביל לעלית עומס החיסונים חלה גם עליה עצומה בשיעור המחלות והפרעות התנהגות: סכרת נעורים, הפרעות קשב וריכוז, אלרגיות שונות, והגרועה שבכולן - המגפה החדשה של הילדים - האוטיזם.
כן, אני יודע, "לא הוכח קשר" בין חיסונים ואוטיזם, ובין חיסונים ושאר הצרות שנפלו עלינו ועל ילדינו, מאז שנות ה-80, בשיעור הולך ועולה (ושוב, "במפתיע" גם עומס החיסונים הולך ועולה בהתאם).
אז ראשית, "לא הוכח קשר" כי לאף אחד אין אינטרס להוכיח את הקשר. ראו מה יש לגברת הזאת להגיד בענין [כאן].
שנית, המתאם בין עלית כמות החיסונים ועלית ההפרעות בילדים הינו כ"כ מובהק, שאפילו אם לא הוכח, הוא מחייב זהירות רבה - כי אולי עוד יוכח.
ושלישית, כל אם יודעת שהרבה תינוקות חולים לאחר חיסון. האם המחלה הזו "טובה יותר" מהמחלה שניסינו למנוע? לא בטוח בכלל.
בכל מקרה, תסכימו איתי שהנושא שווה בירור יותר מעמיק: האם באמת כל החיסונים שילדינו מקבלים הם נחוצים, ומה הסיבה שהם מקבלים אותם? או במילים אחרות:
מי החליט ולמה, להתחיל ולחסן נגד מחלות ילדות בלתי מסוכנות, או מחלות שילדים כלל אינם בסיכון לחלות בהן?
בכדי לענות על שאלה זו, אנו צריכים לבדוק את האינטרסים של שני השחקנים העיקריים בתחום החיסונים: רשויות הבריאות וחברות התרופות (המיצרות את החיסונים).
אתחיל דווקא מחברות התרופות כיון שהאינטרס שלהן יותר ברור. מאוד ברור. לא יכול להיות יותר ברור.
את האינטרס שלהן ניתן לחלק לשלושה מרכיבים: כסף, כסף וכסף.
חברות התרופות מעונינות לדחוף לילדינו כמה שיותר חיסונים. הילד הוא "חולה נהדר": אף אחד לא ממש שואל אותו, וכולם (פחות או יותר) מקבלים את החיסון. פרנסה יציבה ורווחית לחברות התרופות.
חברות התרופות מפעילות לחצים אדירים על רשויות הבריאות ומסעות פרסום ויח"צ על הציבור. רוב חברות התרופות היום הן חברות ענק, לאחר שנים של מיזוגים, והכנסותיהן בהתאם. למשל, הכנסותיה של חברת מרק (Merck) היו בשנת 2008 כ-20 מיליארד דולר, כשהרווח הסתכם ב-6 מיליארד דולר. ומרק אינה הגדולה שבחברות התרופות. תחום החיסונים הניב למרק כרבע מהכנסתה - 5 מיליארד דולר.
ומה עם רשויות הבריאות? כאן התמונה מורכבת יותר. ניתן לחלק את המניעים של רשויות הבריאות לשלושה:
א. רצון אידיאליסטי להדביר את המחלות בעולם (ובארץ) או לצמצמן מאוד.
ב. שאיפה להקטין ככל האפשר את הוצאות הבריאות הכוללות למשק. לפי תפיסה זו מחלות הילדות עולות למשק ממון רב עקב ימי אישפוז (על כל הכרוך בכך - תקנים, מיטות, תרופות...) והפסד ימי עבודה להורים.
ג. מניעים הקשורים ביחסי-הגומלין בין רשויות הבריאות וחברות התרופות (שכנוע, לחץ, והתנהגות לא-אתית).
כאמור, שיקולי מערכת הבריאות הם מורכבים, ועל כן ארחיב עליהם בפוסט הבא.
[פרק הבא בסדרה: עמדת רשויות הבריאות]
מאמרים נוספים:
* האם המחלות הזיהומיות הודברו בזכות החיסונים? מסתבר שלא...
* מדוע כבר לא ניתן לסמוך יותר על מחקרים רפואיים?
* תרופה כמוצר, רופא כאיש שיווק: איך חברות התרופות מזנות את הרפואה
יום רביעי, 6 בינואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אוטיזם זה לא הפרעה, אלא שונות נוירולוגית לגיטימית הכוללת תחומי חוזק רבים. אוטיזם זה לא "המגפה החדשה של הילדים". אחוז אחד מהילדים היו בספקטרום האוטיזם גם לפני חמישים ושישים שנה. ההבדל הוא שבאותן שנים אף אחד לא טרח לאבחן אותם וכיום כן טורחים לאבחן אותם.
השבמחקחן
אתר אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל: http://aci.selfip.org
הפורומים של אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל: http://aci.selfip.org/forums
חן שלום ותודה על התגובה.
השבמחקאינני מאמין שמספר האוטיסטים של היום זהה למספר האוטיסטים של פעם. אני אשמח אם תענה לי על השאלה הפשוטה: היכן נמצאים כ-50,000 מבוגרים אוטיסטים בישראל? (לפי יחס של 1 ל-100 עד 150)
תראה, איני מנסה ואיני רוצה לפגוע באף אדם או ילד עם הפרעה אוטיסטית. אדרבה, אני גורס שהמדינה אינה מקצה מספיק משאבים לעזרה להם, במיוחד על רקע זה שאני מאמין שמדיניות החיסונים אחראית לרוב המקרים.
עם זאת, כיון שפגשתי כמה משפחות להן ילדים אוטיסטים, קשה לי להתיחס לזה כברכה, כיון שראיתי ושמעתי באוזני את הקושי העצום למשפחות. החיים אינם כה קלים גם לילד, והתחזית לחיים הבוגרים עוד פחות נעימה.
בכל אופן, בעקבות הערתך, אחקור יותר את סוגית האבחון, ואולי אף אפרסם פוסט בנושא.
מה לגבי חיסונים שאינם מיותרים?
השבמחקאני חושב שצריך לציין את החיסונים שכן כדאי לחסן, וגם מתי כדאי. אני לא מתכוון שנקבל הוראות רופא אלא נדון בכובד ראש בחיסונים שחשוב לקבל ומהו לוח הזמנים המומלץ. לרוב הדיון בחיסונים נוטה להיות בעד ונגד. אני חושב שהגיע הזמן לשאול את השאלות היותר מורכבות שדורשות בחינה מדוקדקת של יתרונות כל חיסון מול הסכנות שלו
יש הרבה צדק בדבריך.
השבמחקעם זאת, צריך לזכור שיש קושי רב לדון ב"בעד מול הנגד" כשרשויות הבריאות וחברות התרופות עושות מאמצים כבירים, מזה שנים, למנוע דיון שקוף והגון בסוגיה.
קראתי באתר, ואני חייבת להגיב. סליחה על המגילה.
השבמחקכמו שאבו לולון ציין מעלי, אין כאן שחור ולבן. לא כל החיסונים טובים ונחוצים כמו שלא כל החיסונים גרועים ומזיקים.
יש לי תחושה לא נעימה שאתה מתעקש לעמוד בצד המתנגד לחיסונים באופן גורף, מבלי לבחון את שני צידי הסוגיה. מילה טובה לא תצא מפיך בעד החיסונים- ולו הקטנה ביותר. בכך אתה חוטא באותו חטא בו אתה מאשים את התומכים בחיסונים- דמגוגיה והצגת תמונה מעוותת של הסוגיה, שלא נדבר על חוסר גילוי נאות..(שהרי אתה מתיימר לחקור סוגיה, ובעצם מחפש תימוכין לגישתך). כמו כן, הצגתן של רבות מהמחלות שנגדן מחסנים כ"תמימות" חוטאת לאמת (גם לדעתי ישנן מחלות שאין צורך לחסן נגדן).
כעת משזה נאמר, אני אמא לילד בן כמעט שבע שנמצא על הספקטרום, ולא חוסן לפי הלו"ז של משרד הבריאות (קראתי חומר רב מאוד בעד ונגד החיסונים, וניסיתי לקבל החלטה טובה כפי האפשר- עוד לפני האבחון שלו). יתכן שחלק מהנזק שנגרם לבני קשור לחיסונים, אך אין דרך להוכיח כך או הפוך. את בתי הצעירה בחרתי בהתחלה שלא לחסן, עד שנפגשנו בטעות עם חולת שעלת, ואני לא מאחלת לאף אמא את הדאגות והחרטות שנבעו מכך שלא חיסנתי את הילדה ועד שנודע אם נדבקנו. ואילו התינוקת היתה נדבקת, המצב היה הרבה פחות נעים..
ישנן עוד מחלות "רעות" שלא ראיתי שהזכרת.. HIB היא מחלה "רעה" (יש לנו קרובת משפחה שנפטרה בגיל חמש מהמחלה, לפני שהיו חיסונים. הילדה פשוט חלתה ומתה אחרי שבוע). לחצבת יש סיבוכים לא מאוד שכיחים אך מזעזעים (ניוון מוחי המוביל למוות, לעיתים 8 שנים אחרי המחלה הראשונית. דווקא כאן החיסון מונע את זה). לאדמת לא הייתי מחסנת אילו היה אפשר להימנע. דיפטריה- מזעזע. אבעבועות רוח- לכאורה מחלה קלה, אך ישנם מקרי תמותה מזה וסיבוכים (זיהומים של הפצעים, חיידקים טורפים שמתלבשים על הפצעים. עדיף חיסון חלקי ומחלה קלה). לרוטה לדעתי אין צורך לחסן- עדיף להניק, לא מתים מזה עם השגחה הורית נאותה. פנאומוקוק- הייתי מחסנת רק ילד שרגיש באופן מיוחד וחוטף הרבה דלקות אוזניים או ריאה. החיסונים נגד סרטן צוואר הרחם- יתכן שיש תופעות לוואי קשות לחיסון, אך המחלה עצמה איומה. ואפשר להמשיך.. החיים הם שאלה של עלות מול תועלת. הסיכון הצפוי מול רווח אפשרי. הבעיה מסתבכת, כי קשה לצפות כשמחסנים את הסיכון הצפוי לילד ספציפי (ישנן רק סטטיסטיקות כלליות). למעשה חסר לנו מידע לקבל את ההחלטה.
דוגמה: נניח שהיית יודע ב-99% וודאות, שאם הילד שלך ייחשף לחצבת הוא יהיה מהילדים שמפתחים סיבוך מאוחר המוביל למוות. מה היית עושה? ניתן להניח שהיית מחסן, לא? (במחיר של סיכוי קטן לבעיות אחרות). כך שזו לא שאלה של "האם כדאי לחסן" אלא "מה מחיר החיסון, והאם הוא שווה את התועלת".
לגבי שאלתך- היכן הם כל האוטיסטים המבוגרים? התשובה היא שהם כאן, בינינו. אני לא מדברת על המקרים הקשים, למרות שגם אוטיסטים קשים מבוגרים יש, אני מדברת על המקרים הקלים יותר. אני אישית מכירה כמה מבוגרים שאפשר לתייג על הספטקרום, אך הם לא אובחנו מעולם.
לאמא שלום,
השבמחקאיני פוסל את כל החיסונים באופן גורף, למרות שאולי ניתן להבין זאת מהפוסט הזה. אני גם מודע לסיכונים של המחלות (אם כי לא הייתי מתנגד לראות עוד מחקרים אמינים ועדכניים בנושא).
המידע שהבאת ברובו מקובל עלי. אבל, החלק החשוב ביותר במה שכתבת (לטעמי) הוא זה: "למעשה חסר לנו מידע לקבל את ההחלטה".
זהו לב הענין וזוהי הסיבה שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה: אין לנו מספיק מידע, והמידע שיש ברובו אינו אמין (שלא לומר מוטה במכוון).
אנא קראי עוד בבלוג ותראי ראיות רבות להסתרה, הטיה וסילוף של מידע בנוגע לחיסונים.
ביום שאהיה משוכנע שהרשויות עושות את כל שנדרש ע"מ שהחיסונים אכן יהיו יעילים ובטוחים, ושמידע אובייקטיבי והגון מסופק על ידן לציבור - באותו היום אני מוריד את הבלוג הזה מהאוויר.
יש הרבה דרכים לראות את השקר הגדול מסביב לחיסונים. אני אתן לך דוגמה אחת:
למרות שלל ההבטחות וההצהרות, רשויות הבריאות בארץ ובעולם מעולם לא טרחו לבצע את המחקר הפשוט הבא:
קחו 1000 ילדים שלא חוסנו והשוו אותם ל-1000 ילדים שכן חוסנו. בידקו את שיעור האוטיזם, הפרעות קשב וריכוז, אסתמה, היפר-אקטיביות, אלרגיות, וכו' בין שתי הקבוצות ודווחו על התוצאות.
[מחקר פשוט מאוד לביצוע. גם בישראל וגם בארה"ב לפחות אחוז אחד מהילדים אינם מחוסנים כלל, כך שלא בעיה להשיכ מועמדים למחקר]
המחקר הזה, פשוט ככל שהוא נשמע, מעולם לא בוצע, וכל עוד המצב הנוכחי נמשך - מעולם גם לא יתבצע.
השאלה שלי היא: מדוע? הרי הרשויות מודעות לענן שאופף את נושא החיסונים, ושהולך ומתעבה משנה לשנה. מדוע הן אינן מממנות את המחקר הזה, שיכול להדגים בצורה ברורה את העובדה שאין בעיה בחיסונים?
לא המצאתי את השאלה הזו. היא נשאלה לפני כבר אלפי פעמים, באתרים שונים שלדרכם אני שותף. רבים מהשואלים הם הורים לילדי הספקטרום.
הרשויות אינן עונות. המחקר לא התבצע.
אני משאיר לך את המסקנה.
ועוד נקודה זריזה: בישראל, יש תקופת רגיעה בלו"ז החיסונים בין גיל 6 חודשים לגיל שנה. כמה מקרים של נסיגה לספקטרום (אוטיזם רגרסיבי) את מכירה של של ילדים שנסיגתם החלה חודש *לפני* חיסוני גיל שנה?
הרי לפי הגירסא המקובלת אוטיזם הוא משהו "שסתם כך קורה בין גיל שנה לשנתיים". אבל בגיל 11 חודש להרבה ילדים יש כבר אוצר מילים, יכולת תקשורת לא מבוטלת, וכו'. נסיגה שלהם תהיה ברורה מאוד להוריהם. היכן הם כל אותם ילדים?
מאחל לך ולמשפחתך הרבה בריאות ואושר.
שלום,
השבמחקרציתי לשאול האם יש חיסונים שהם כן חשובים וחיוניים? מתי כדאי לתת אותם?
אם לא, וכל החיסונים מיותרים, האם ידוע לך רופא בארץ שנוקט בגישה זו?
תודה רבה,
אמא לשניים שעדיין לא מחוסנים.
איזה מהחיסונים חשובים וחיוניים? שאלה אישית שכל הורה צריך להחליט בה לגבי ילדיו.
השבמחקאנא ראי רשימת רופאים מומלצים ליעוץ חיסונים בצד שמאל של הדף.
תודה על התשובה המהירה. אני מבינה שרוב הרופאים נותנים תוכנית חיסונים חלופית. יש רופא ששולל חיסונים לחלוטין?
השבמחקיש הרבה. אם תחפשי ברשת תמצאי.
השבמחקהיי.
השבמחקנשמע מדבריך שהחיסון המחומש בגיל חודשיים אכן נחוץ, אך המידע שיש לי (בעיקר מעמותת חסון) הוא שהחיסון נגד שעלת לא יעיל כלל ובעל תופעות לוואי. מחלת הפוליו היא דווקא לא מחלה קשה לרוב החולים ורק אחוז קטן מתוך החולים מקבל שיתוק מזה. מחלת הטטנוס היא נדירה בישראל ויש 2 דרכים עיקריות וכנראה יותר יעילות מהחיסון להתמודד איתה- הכנסת חמצן לפצע ושימוש בהרבה ויטמין c
אשמח למידע שיש לך אודות חיסון זה מאחר ונראה שקראת חומר ביותר מקורות ממני.
תודה רבה
תשובה:
השבמחקהפוסט הזה נכתב בשלב מוקדם מאוד של החקירה שלי את נושא החיסונים.
בכל מקרה, ממליץ להתייעץ בנושא בקבוצת "חיסונים - בחירה מושכלת" בפייסבוק.
מאד מעניין לקרוא גם את הפוסט עצמו וגם את התגובות. חבל שלא נחשפתי לנושא לפני שחיסנתי את ילדיי.. שמחה שהפעלתי קצת שיקול דעת וויתרתי על חלק מהחיסונים . בכל מקרה רציתי להוסיף בנוגע לחיסון הפפילומה הנוראי שמבחינתי הוא ההוכחה שמשרד הבריאות לא שומר עלינו ועל ילדינו לא מבינה למה ממליצים לתת את החיסון הזה כבר בגיל 9, למה לא לחכות קצת שהילדה תהיה בוגרת יותר שהחיסון יהיה רלוונטי יותר להתנהגות המינית שלה. אולי עד אז כבר יהיה יותר מחקרים על החיסון וישפרו אותו.
השבמחק