יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

על כספית בחיסונים ושקרים ממסדיים

נאום שנשאה לין רדווד - 27 לאוקטובר 2015. הגירסה המקורית [כאן].

שמי לין רדווד. יש לי תואר שני בסיעוד ועבדתי במשך שנים כאחות במחלקת יולדות, במחלקת נשים ובמחלקת ילדים. הייתי שותפה להקמת ארגון ללא מטרת רווח בשנת 2000, שנקרא "SafeMinds" ובהקמת האיגוד הלאומי לאוטיזם (National Autism Association) בשנת 2003, ואני נלחמת למען משפחות שנפגעו מאוטיזם מזה 15 שנים.

בני הצעיר שקל כמעט 4 ק"ג בלידה. הוא היה תינוק חסון ושמח - שחייך, המה, הלך, ודיבר. כל זאת בגיל שנה. זמן קצר לאחר יום הולדתו הראשון התחלנו לאבד אותו. פתאום התינוק הפעיל והבריא שלי נהיה חולה כל הזמן. הוא סבל מהצטננויות חוזרות, דלקות אוזניים, ואפילו דלקת גרון. כל מה שרצה לעשות היה לשבת מול הטלוויזיה ולצפות שוב ושוב בסרט "השועל והכלבלב" של דיסני. אם שגרת יומו היתה נקטעת הוא היה בוכה בכי מר. הוא הפסיק לתקשר איתנו, סרב לאכול את רוב המזונות וסבל מהתקפי שלשולים חוזרים. הניצוץ בעיניו נעלם והוא איבד את כל המילים שידע לומר. משהו היה מאוד לא תקין עם התינוק היפה שלי.

בתחילה הוא אובחן עם עיכוב כללי בדיבור. טיפול להורדת הלחץ באוזניים וריפוי בדיבור אינטנסיבי לא הועילו בהשבת יכולת הדיבור שלו. ואז הוא אובחן עם אוטיזם.

זה קרה לפני 21 שנים. אך למרבה הצער, הסיפור שלי הפך להיות סיפורם של מאות אלפי הורים ברחבי ארה"ב שצפו בילדיהם פשוט נמוגים בן לילה.

אני כאן היום כדי לספר לכם שאחרי שנים של מחקר והסברה, הגעתי למסקנה שהילדים שלנו ניזוקו וכי הסוכנויות הפדראליות שאחראיות להגן על בריאות ילדינו - המודעות לנזק זה - הן שותפות לגרימתו ולא עושות דבר כדי לעצור אותו.

זאת הצהרה מאוד בוטה, נכון? אז הרשו לי להסביר איך הגעתי לתובנה הזאת.

לבעלי ולי נאמר כי אוטיזם הנו הפרעה פסיכיאטרית גנטית, אך במשפחתי או במשפחתו של בעלי אין אף אחד שסובל מאוטיזם או מתסמונת אספרגר והעובדה שבננו נולד נורמאלי לחלוטין, התפתח כיאות בשנתו הראשונה ואז נסוג, פשוט לא נראתה לנו הגיונית. משהו קרה לילד שלנו.

ביולי 1999, קיבלתי הודעה שחלק מיצרני החיסונים שהשתמשו בחומר משמר על בסיס כספית (תימרוסל) בתרכיבי החיסונים שלהם, החלו להוציאו מהחיסונים בהדרגה, כאמצעי זהירות. באותו הזמן האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) פרסמה דו"ח בו נאמר כי אין צורך לערוך מחקר לבדיקת רמות הכספית בתינוקות, שכן החשיפה מהחיסונים היתה נמוכה למדי ו"אין עדות לפגיעה".

אבל ככל שבעלי - רופא מוסמך ברפואת חירום ובעל הכשרה פורמאלית בטוקסיקולוגיה - ואני הפכנו באמירה הזו, היא נראתה לנו פחות הגיונית. כיצד ידעה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים שרמות הכספית, שהנה מתכת כבדה ורעילה הרבה יותר מעופרת, היו לא משמעותיות - כאשר אף ילד לא נבדק? מבלי לצאת ולחפש ראיה לנזקים, איך אפשר להסיק שלא התרחש כל נזק? אין ראיות לשום-דבר, אם מסרבים לחפש! זה היה הזמן לערוך כמה חישובים...
על פי מתמטיקה בסיסית שלמדתי בכיתה ח', חישבתי את החשיפה של בני לכספית מהחיסונים שקיבל בגיל חודשיים תוך שימוש בהנחיות הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) ומשקל גופו. הוא קיבל כמות כספית הגדולה פי 125 מהחשיפה המותרת, וכל זה ביום אחד! הוא נחשף שוב ושוב לכמויות גדולות של כספית בזריקות החיסון בגיל 4, 6, 12 ו -18 חודשים. בנוסף, גיליתי כי זריקות שקבלתי במהלך ההיריון ובשעות שלאחר הלידה (כיוון שסוג הדם שלי היה RH שלילי) הכילו אף הן כמויות עצומות של כספית.

אולי היה זה צירוף מקרים? אולי זו לא הייתה הסיבה שהוא נסוג לאוטיזם? לא הייתה כל דרך לדעת כיוון שהחשיפות התרחשו לפני שנים. אבל אז נזכרתי ששמרתי קווצת שיער שלו מהתספורת הראשונה, כשהיה בן 20 חודשים. שמרתי אותה באלבום התינוק שלו למשמרת. הוצאתי אותה בצער רב מהאלבום ושלחתי למעבדה לבדיקה, ביודעי שלעולם לא אקבל אותה בחזרה. אבל הייתי מוכרחה לדעת. התוצאות אישרו את חששותי: לבננו היו רמות גבוהות ורעילות ביותר של כספית ואלומיניום. שתי מתכות אלו היו בתרכיבי חיסוני התינוקות שקיבל, ועתה שכנו גם בגופו הזעיר.

במהלך ההיריון שלי עשיתי הכל נכון, נמנעתי מכל דבר שחשבתי שעשוי להוות פגיעה בתינוקי המתפתח. ביליתי שעות בחקר המכונית הבטוחה ביותר לנסיעה, העריסה הטובה ביותר ומושב המכונית הבטוח ביותר לשימוש, אבל אף פעם לא חשבתי שאני צריכה לחקור את החיסונים. הייתי משוכנעת שמישהו כבר חקר זאת ביסודיות בעבורי. לא היה לי ספק שמפתחי החיסונים, "מינהל המזון והתרופות" (FDA), ו"המרכז לבקרת מחלות ומניעתן" (CDC) חקרו ביסודיות את החיסונים, כדי לוודא שהם יהיו בטוחים ויעילים עבור התינוק הבריא שלי, נכון?

לא נכון.

האמנתי במוסדות לבריאות הציבור ובחשיבות החיסונים. אני עצמי הייתי אחות שבעברה הזריקה חיסונים. לא רציתי להאמין לזה. אבל ברגע שהתחלתי לקרוא את המדע, ידעתי שזה היה נכון.

כספית היא רעלן עצבי מצטבר, כלומר יכולים לעבור חודשים עד שתצטבר כמות משמעותית של כספית, ורק אז התסמינים יראו לעין.

אחרי שהתאוששתי מההלם הראשוני, המחשבה הראשונה שלי הייתה איך אוכל לעזור לתקן את הנזק הזה אצל בני ואיך אוכל למנוע את הישנות המקרה בילדים אחרים. יחד עם קומץ של הורים לילדים שנפגעו מכספית וחושבים כמוני, פרסמנו סקירה ספרותית בת 80 עמודים [כאן] אשר קשרה את תסמיני הכספית הרעילים לאוטיזם, עד לרמת הפתולוגיה של תאי המוח.

תיעדנו כי מספר הילדים שאובחנו עם אוטיזם עלה באופן מדורג עם כל חיסון חדש המכיל תימרוסל, שנוסף ללוח החיסונים. חיברנו תיאורי-מקרה של ילדים עם אוטיזם שאובחנו עם רמות גבוהות של כספית בגופם , ושניכר בהם שיפור רב בתסמיני האוטיזם לאחר שעברו טיפול ניקוי מתכות (קילציה). קבענו מפגשים עם בכירים ב-FDA, ב-CDC, ובמכון הלאומי לבריאות (NIH) כדי לשתפם במחקר ובחששות שלנו. חשבנו שברגע שהרשויות הפדראליות יהׁיו מודעות לנזקים שנגרמו לילדינו מחשיפה לכספית בחיסונים, הן יפעלו באופן מיידי כדי לעצור את זה!

שוב טעות!

במהלך הפגישה שלנו עם ה-FDA הגשנו בקשה רשמית להחזרת כל החיסונים הנותרים שעוד הכילו תימרוסל. אנשי ה-FDA משכו בכתפיהם והשיבו כי אין נתונים "חד-משמעיים" התומכים בסיכון לפגיעה, על מנת לבצע זאת. הם אמרו לנו שתימרוסל היה אמור להיבדק באופן מלא על ידי "מכון הטוקסיקולוגיה הלאומית" על מנת שיוכלו לקבל מידע נוסף על רמות החשיפה המותרות, שכן לא קיימות הנחיות פדראליות בנוגע לחשיפה לאתיל-כספית (סוג הכספית שנמצא בתימרוסל).

אולם ברגע שהחלה החקירה וממצאי הביניים לא מצאו חן בעיני אנשי ה-FDA, ה-FDA התערב ודרש כי החקירה הטוקסיקולוגית לתימרוסל תידחה, משום שהוא ממילא בתהליך של הוצאה הדרגתית מהחיסונים ולכן כבר אין למחקר זה עדיפות גבוהה. אתם יכולים לקרוא את המכתב שלנו בו אנו מבקשים שיחזירו את מחקר רעילות התימרוסל [כאן] והתגובה שלהם [כאן].

ה-FDA עצר את חקירת התימרוסל למרות העובדה שיש לנו מעל 100 מוצרים פרמצבטיים, כולל חיסונים (יש עדיין כספית בחיסונים מרובי המנות לשפעת, חיסוני טטנוס גנריים והחיסון לדלקת קרום המוח), אשר עדיין ניתנים לאמריקאים ולאחרים ברחבי העולם.

רעילות התימרוסל מעולם לא נבדקה, כי הוא פותח לפני שמנהל המזון והתרופות דרש בדיקות כאלה ולכן הוא היה פטור. אז היום, 15 שנים מאוחר יותר לאחר שדרשנו בדיקת רעילות מה-FDA, אנחנו עדיין לא יודעים איזו כמות של תימרוסל (אם בכלל) ניתן להזריק בביטחה לנשים הרות, תינוקות או ילדים, למרות העובדה שזה דבר שקורה בכל יום ברחבי ארה"ב ובעולם.

בשלב הבא פנינו ל-CDC והבענו את חששותינו בישיבה משותפת עם יותר מ-20 מחבריו. שוב, הם ניסו להרגיע אותנו שחששותינו היו חסרי ביסוס. נאמר לנו שהם בדקו את הנושא באמצעות התכנית לבטיחות חיסונים (VSD) שבה הם משתמשים בכדי לפקח על בטיחות החיסונים. הם ביצעו מחקר ביותר מ-400,000 ילדים אך לא נמצא כל קשר בין חשיפה לתימרוסל לתוצאות בריאותיות שליליות כלשהן, כולל אוטיזם.

בתגובה, הגשנו בקשה לחופש המידע על מנת לקבל את כל המחקרים שהם ביצעו על תימרוסל. כמה חודשים וכמה אלפי דולרים אחר כך, התחלנו לקבל מסמכים. ומה שמצאנו לא היה מה שנאמר לנו. ה-CDC למעשה מצא קשרים סטטיסטיים מובהקים ותלויי מינון בין החשיפה לתימרוסל בחיסונים ובין הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם,עיכוב דיבור, עיכוב שפה, טיקים, הפרעות שינה, ושפע של עיכובים התפתחותיים-נוירולוגיים נוספים [כאן].

הם היו כל כך מודאגים, שה-CDC זימן פגישה חשאית עם אנשי תעשיית התרופות ובעלי ענין מהממשל והאקדמיה באתר הנופש סימפסונווד, ליד אטלנטה, כדי לדון כיצד לטפל בממצאים. התחלתי לקרוא את מזכר הפגישה הזאת בשעה 22:00 במחשבה שהוא יעזור לי להירדם. בשעה 05:00 הייתי עדיין ערה ומסוחררת מרוב כעס, לאחר שקראתי, למשל, שרופא שנכח בפגישה זו הצהיר בפני הנוכחים שהוא אינו מתכוון לחסן את נכדו שזה עתה נולד בכל החיסונים הללו, אך ה-CDC, כמובן, אינו מיישם את אותה המדיניות על אלפי תינוקות שימשיכו לקבל חיסונים עם כספית. 

במקום לנקוט בצעדים זריזים ואסרטיביים בכדי לצמצם לאפס את החשיפה של ילדים לתימרוסל, ה-CDC חזר ושיכתב את הנתונים ואת המחקר עד שכל הקשרים המובהקים סטטיסטית בין תימרוסל ופגיעות נוירולוגיות נעלמו כלא היו. המסקנות הסופיות שלהם - ההודעה שהם מסרו לציבור באמצעות התקשורת הייתה - שאין עדות לנזק מהשימוש בתימרוסל בתרכיבי חיסונים הניתנים לילדים.

עכשיו אתם מבינים מדוע הפסקתי להאמין שפקידי הממשל חושבים על טובתם של ילדינו?

כל זה כבר מספיק גרוע, אבל יש עוד.

נפגשנו גם עם כמה מהמנהלים של מכון הבריאות הלאומי (NIH) וביקשנו שישקלו לבצע מחקר על חיסונים והתפתחות של אוטיזם. כמה שנים אחר כך, התמניתי כחברה ציבורית בוועדת התיאום הבין-משרדית לאוטיזם ב-NIH. אחת המשימות הראשונות של הוועדה היתה ליצור תכנית אסטרטגית לחקר האוטיזם. עלה בידי לכלול בתכנית האסטרטגית מטרה למחקר: הקשר בין התפתחות האוטיזם לחיסונים. היא עברה הצבעה ואושרה על ידי הוועדה.

אבל עוד לפני שהדיו על ההחלטה יבש, הודיע לנו יו"ר הוועדה בישיבה הבאה, שהועלו חששות לגבי ביצוע המחקר הזה, כי ה-NIH הנה סוכנות של משרד הבריאות, והלה הינו הנתבע בלמעלה מ-5,000 תיקים תלויים ועומדים בתכנית הפיצויים לנפגעי חיסונים. מספר החברים הפדראליים בוועדה עלה על מספר החברים הציבוריים כמותי, וכך הצביע הרוב להסיר מטרת-מחקר זו מהתכנית.
אז המציאות היא, שהממשל האמריקאי סירב להקצות כסף לחקר הקשר בין חיסונים לאוטיזם, כי הנתונים שהיו נאספים, יכלו לשמש נגד הממשל, לצורך פיצוי משפחות שנפגעו מחיסונים!

יש אנשים המבטלים את הרעיון שהממשל חוסם מחקרים בטענה שמדובר ב"תיאוריית קונספירציה" או "פרנויה". הלוואי שזה היה כך. הלוואי שהחתול לא היה שומר על השמנת. אבל זה לא המצב.

לא יכולתי לדמיין לפני 15 שנים שמשרדי הממשלה שלנו לא ינקטו בפעולה אגרסיבית כדי להוציא את הכספית מהחיסונים ולהגן על ילדינו, וכי הם ימקדו את האנרגיה והמשאבים שלהם בהתחמקות ובהסתרת האמת, ובכך יערערו את אמון הציבור בחיסונים תוך המשך סיכונם של תינוקות בפגיעות נוירולוגיות.

לא יכולתי לדמיין כי למרות התחייבותם של גופים אלה להוציא את הכספית מהחיסונים בשנת 1999 הם ימליצו, כמה שנים מאוחר יותר, לכל הנשים ההרות, תינוקות וילדים צעירים, להתחסן כל שנה לשפעת בחיסון המכיל רמות רעילות של כספית. המלצה זו עומדת בניגוד להמלצות מכון הרפואה (IOM) משנת 2001, שאוכלוסיות רגישות אלה לא יחשפו כלל לחיסונים המכילים תימרוסל.

לא יכולתי לדמיין שה-CDC ימשיך להוסיף עוד ועוד חיסונים ללוח החיסונים הצפוף ממילא, ולא יראה כל דאגה בנוגע לכמות האלומיניום שנמצא במרבית חיסוני התינוקות. רופא אחד בישיבת סימפסונווד הודה בחששותיו לגבי אלומיניום בחיסונים וציין כי "פוטנציאל הקשר בין אלומיניום ורעילות מערכת העצבים המרכזית הוכח, ולחשוב שאין כאן איזו בעיה אפשרית, זה לא מציאותי".

לא יכולתי לדמיין שמדינות ייקחו מהורים את זכותם לסרב לחיסון ילדם, תוך ביטול זכותנו לקבל החלטות רפואיות עבור ילדינו, כפי שקורה עתה בקליפורניה.

שיעורי האוטיזם ממשיכים לעלות. ה-CDC וה-FDA חוזרים כעת עם האלומיניום על אותה הטעות שעשו עם הכספית. הם מתעלמים מהראיות המדעיות שמראות כי מתן אקמול או כל צורה של פרצטמול בזמן החיסון, מעכבת לחלוטין את היכולת הטבעית של הגוף לטהר כימיקלים הנמצאים בסביבה ומתכות כבדות.

אבל במקום לדאוג לחיסונים בטוחים יותר ולהחרים מתכות מסוכנות כמו כספית ואלומיניום ממוצרים פרמצבטיים, פקידי הממשל שלנו מכחישים, מערפלים ומשקרים גם לציבור וגם לעצמם.

אז מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו על מנת להגן על ילדינו אם הסוכנויות פדראליות לא מקשיבות?
ה-CDC לא יאמר את האמת, אבל הורים לילדים נפגעי חיסונים, כן!
זו הסיבה שאני כאן היום. ואני חותמת לכם שזו הסיבה שרבים מההורים לילדים נפגעי חיסונים, גם כן נמצאים כאן היום.

למרות שהמדע נעצר, שתוצאות מחקרים עוותו, שהנתונים עברו טיפול, יש עדיין מספיק מדע טוב וראיות מוצקות שקושרים חיסונים לחוסר תפקוד נוירולוגי, ואדם שישקיע את הזמן ויקרא את המחקר, לא יוכל להתעלם מזה.
וזה תפקידנו: להעביר להורים החדשים האלה את הידע שצברנו.

רוברט קנדי אמר, "למעטים יש את הגדולה לכופף את ההיסטוריה עצמה; אבל כל אחד מאיתנו יכול לפעול לשינוי חלק קטן מן האירועים, ובסך הכל, כל הפעולות האלה, יכתבו את ההיסטוריה של הדור הזה."

היום אנחנו חלק מההיסטוריה. אנחנו הדור שחושף את האמת ומגן על הילדים שלנו ועל כל הילדים, מפני פגיעה.
ולהורים האלה שנמצאים כאן היום שיש להם ילד שנפגע - אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שאין תקווה לילדכם.

בני כעת לומד במכללה ועובד על תואר באנימציה. הוא גר בדירה עם שלושה חברים והוא בריא, מאושר, ומשגשג. הוא התאושש מהרעלת הכספית וכל תסמיני האוטיזם נמוגו לאיטם.

האומה שלנו יכולה להחלים גם כן.
הזמן להתחיל הוא כעת.

מאמרים נוספים:
* רשויות הבריאות אינן חוקרות את הקשר חיסונים-אוטיזם
* "בני נסוג לאוטיזם לאחר חיסוני גיל שנה"
שתי דקות בחייה של אמא לילד אוטיסט

אין תגובות:

פרסום תגובה