[עדותה של כ', ממרכז הארץ]
לא, אני לא מחסנת.
זו אחת ההחלטות הקשות והחשובות שעשיתי בהורות שלי.
הכל התחיל כשהייתי בהריון... הריון ראשון, קסום. בן.
אני ביולוגית בעלת 2 תארים בתחום הביוטכנולוגיה, עובדת במחקר שנים ארוכות, נצר לאבא נוירוביולוג ולסבא כימאי ולרב-סבא כימאי. מהרגע הראשון היה לי ברור שהרפואה בצד שלי. הקידמה – בצד שלי. הן נתנו לנו את האנטיביוטיקה ועזרו לחסל חיידקים, הן נתנו לנו את הניתוחים המתקדמים מצילי החיים, והן נתנו לנו את החיסונים.
הבן שלי נולד בלידה נפלאה בבית חולים. לידה מהירה, ללא סיבוכים בשבוע מתקדם. מיד שלחתי את אבא שלו לתינוקיה שירחצו אותו, יתנו לו טיפות עיניים, ישקלו וכמובן יתנו לו חיסון.
איזה חיסון? ברור לדלקת נגיפית מסוג B (הפטיטיס B). גם אני מחוסנת. מסכן חיים.
הילד חוסן, וחוסן שוב כעבור חודש ומחומשת בגיל חודשיים, 4 ו- 6 חודשים, ופרבנאר ורוטה. אני אמא נהדרת, אני מחסנת ומגינה בכך על הילד שלי מפני תחלואות העולם.
אבל אז הגיעו הסיפורים...
חברה טובה שחיסנה ל-MMR, הילד שלה חלה מאד אחרי החיסון. התיאבון ירד מאד במשך כמה חודשים, ולמרות שהיה ילד בריא עד אותה העת, במשך חצי שנה הוא היה חולה לפחות אחת ל- 3-4 שבועות (למרות שהיה עם מטפלת בבית).
הנורות התחילו להידלק לי. ואז עוד סיפורים: ילד בריא שאחרי חיסון ה-MMR התחילו לו דלקות אזניים חוזרות ונישנות ובת של חברה שהפסיקה לדבר לכמה ימים.
נבהלתי. התחלתי לבדוק. "אוקי, מה זה בכלל חיסון ה- MMR?!"
החלטתי, ברגע של חרדה, לדחות את החיסון הזה למועד עתידי בלתי ידוע.
מאותו הרגע, אני ובעלי נרתמנו יחדיו למשימה: ללמוד מה הם החיסונים שאנו נותנים לילדים שלנו. הרצאה פה, מאמר שם, קיבלנו כמה החלטות כלליות.
נכנסתי להריון שני.
עוברת תקופה, אני קוראת יותר ויותר. ונדהמת. חיסון להפטיטיס B לתינוק בן כמה שעות. מסתכלת על רשימת החומרים. רגע, אני מכירה חלק מהם! את זה מזריקים לילד שלי?! נכנסת לרשימת תופעות הלוואי. מחווירה. רגע, איך בכלל נדבקים בדלקת נגיפית מסוג B? אהה, מאם נשאית בלידה, קיום יחסי מין או מדם נגוע. נרגעת... אני לא נשאית. הוא תינוק קטן. החיסון יחכה.
עוברת הלאה... המחומשת. מחליטים לחסן הכל רק לפצל ולהתחיל בגיל שנה.
מזל טוב - אני אמא לשניים.
מסרבת לחיסון הפטיטיס B בבית-החולים. הולכים הביתה.
גיל חודשיים, התינוק שלי מעלה חום. משתעל מאד מאד. בדיקת רופא. הרופא נראה מאד מודאג. שולח דחוף לצילום ריאות. חשד לשעלת. הצילום ריאות חוזר, הרופא אומר שאין לו ספק שמדובר בשעלת. שעלת? מאיפה שעלת. הרופא מסביר לי שיש שעלת ושלצערו הרבה מהרופאים היום לא יודעים לאבחן נכון שעלת. הילד מקבל אנטיביוטיקה. הילד מבריא. שומעת מקרובת משפחה שהבן שלה הגיב מאד לא טוב לחיסון לשעלת, מתייעצת עם רופא הילדים והוא אומר חד משמעית, לא לתת את החיסון הזה.
אוקי, פחות אחד... ממשיכים הלאה. קוראת עוד ועוד, מחכה ומחכה, והחורף נגמר ומגיע האביב והילד שלי גדל לתפארת, בלי חיסונים.
מבינה יותר ויותר שיש שני צדדים לסיפור, ומבינה היום כמה מעט אנחנו יודעים על השפעת החיסונים והחומרים שבהם על הגוף שלנו, על מערכת החיסון ועל המוח. ועם כל ההבנה לאינטרס הציבורי - לי זה לא מתאים.
אני, שלוקחת חומרים זהים מאד לחומרים שבחיסונים, ומחסנת עכברי מעבדה וגורמת להם למחלות קשות כמו דלקת מפרקים ואובאיטיס (דלקת עיניים), ועוד מחלות לתפארת, לא יכולה בלב שלם להזריק את החומרים ההם שבחיסונים לילד שלי.
נתון נוסף שמקפיץ אותי הוא שישנה עליה דרסטית, בלתי מוסברת, במספר הילדים החולים במחלות ראומטולוגיות בעשור האחרון, אותו עשור בו כמות החיסונים עלתה בצורה דרסטית (כמעט פי 3).
המחשבות רצות... אני שמגינה עליהם מפני אנשים רעים, מפני הקור והרעב, מרגישה שאני חייבת להגן עליהם גם מפני נזקי החיסונים.
אני מזכירה לעצמי חדשות לבקרים שישנן מחלות רבות שהיום יש להן חיסון, ואני בתור אמא, אינני מחוסנת אליהן כלל. לא אני ולא אף אחת מהחברות שלי, שכולן אמהות וכולן מחסנות. אני שבה ומזכירה לעצמי שעל כל חיסון יש 100 זנים ויותר שכנגדם אין חיסון וכולם יכולים לפגוע בילדי.
כאשת מדע אני לא חושבת שחיסונים הם מקור כל הרע אבל אני כן בוחרת את החיסונים הניתנים לילדי ומועדם בקפידה, תוך למידה מעמיקה מאד של הנושא, למידה שנמשכת כל הזמן.
אני מאמינה באמת ובתמים שהחיסונים עזרו למגר לא מעט מחלות מן העולם. אבל ישנן מחלות שאין צורך למגר אותן. אין צורך למגר אבעבועות-רוח ואין צורך למגר אדמת ואין צורך למגר שפעת. אין צורך כי המערכת החיסונית תתחזק רק אם היא תעמוד באתגרים. מערכת "משומנת" היטב שעברה שפעת ועברה צינון, וכן - עברה גם אבעבועות-רוח, היא מערכת שתעמוד גם באתגרים קשים מאלו בהווה ובעתיד.
מאמרים נוספים:
* עדות נפגעי החיסונים בישראל (1): בני נסוג לאוטיזם לאחר חיסוני גיל שנה
* ארה"ב: אחד מארבעה ילדים מטופל בתרופה לבעיה כרונית
* תועלת החיסון עולה על נזקיו?
יום רביעי, 2 בנובמבר 2011
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
יפה שאנשים מתעוררים. אבל מסע ההתעוררות עוד ארוך. מי שינבור בעניין החיסונים יגלה עולם אפל של שקרים, תעמולנים בתשלום, התעלמות מוחלטת של "המערכת" מתופעות לוואי, בעיות כגון וירוסים מסרטנים בחיסונים עצמם, תהליך בדיקה שערורייתי לחיסונים, מאסאג' של הנתונים הסטטיסטיים, שתיקת אמצעי התקשורת, משרד בריאות של בובות שדוחפות את החיסונים בכל הזדמנות ללא קשר לתופעות לוואי או ליעילות, וכן חלק גדול "מההצלחות" הגדולות של החיסונים (אם לא כולם) התרחשו בגלל סיבות אחרות. בקיצור יש יתרונות בלהיות בור.
השבמחקעמית.
חוזקו של בלוג זה, הוא ב"מקצועיותו" היחסית. הכותב ניסה ככל יכולתו להצמד לרציונאל ולמדעי, להביא סימוכין ולטעון טיעונים סדורים. אמנם, לעיתים הכתוב נכתב מתוך הבנה חלקית, לעיתים הוגזמה חשיבותם של פרטים ועובדות מסויימות, אך ככלל נהניתי לקרוא, החכמתי ולמדתי.
השבמחקלמה דרוש מאמר מהסוג הזה? אין בו שם ערך אינפורמטיבי, הוא אינו סדור וגם כתוב בצורה לא טובה. אני בטוח שלכותבת כוונות טובות, ואולי היא מבינה הבנה מעמיקה בביולוגיה\רפואה (גם אני), אבל היא לא הוכיחה זאת במאמר, כתבה לא מסודר וטיעוניה מעורפלים. במקרה הטוב, המאמר לא מביא תועלת לכותב. במקרה הרע, זו תחמושת לאילו הטוענים ש"תנועת האנטי חיסונים" אינה נסמכת על עובדות.
בתור מי שביקש מכ' לכתוב את סיפורה, אענה לתהייתך:
השבמחקראשית, מטרת המאמר לא היתה לסקור את כל מה שלמדה כ' לגבי חיסונים. תקצר היריעה מלהביא את כל הידע של כ' בנושא, מה עוד שחלק ממנו הוא באורינטציה מדעית-טכנית מובהקת שאינה בגדר הבנתו של הקורא הממוצע.
שנית, לטעמי בהחלט יש חשיבות רבה לסיפורה של כ'. יש מי שמנסה לצבוע את אלו שמביעים ביקורת כלפי החיסונים כ"הזויים", "פנאטיים", "אידיאולוגים מיושנים", "ניו-אייג'יים חסרי אחריות" ושלל ביטויים מזלזלים אחרים.
כמובן, שבבסיס ביטויי הזלזול הללו עומדת כוונה לא-סמויה של דה-לגיטימיציה.
כמובן שהמציאות שונה לחלוטין. מבקרי החיסונים הם בהכללה אנשים רציונליים, משכילים ובעלי ידע נרחב בנושא החיסונים.
נראה לי שמי קורא את סיפורה של כ' יתקשה בעתיד להאמין לאותן השמצות אינטרסנטיות כלפי אלו הבוחרים אחרת לגבי חיסון ילדיהם.