[עדותה של ר']
בגיל חודשיים בננו הבכור קיבל את החיסון המחומש בפעם הראשונה.הוא נולד בלידה טבעית, ינק עד גיל שנתיים ושלושה חדשים, ולא היה חולה לפני כן.יום אחרי החיסון עלה לו החום למעל 39 מעלות. אחרי יומיים עם חום גבוה שסרב לרדת עם אקמול (אז עוד נתנו אקמול) הלכנו לבית חולים. עשו לו כמה בדיקות דם ושתן, היינו שם כמה שעות, ושחררו אותנו כי לא מצאו כלום.
גם החום התחיל סוף סוף לרדת בעקבות האקמול. אמרו לנו שזה לא מהחיסון כי תופעות של חיסון בדרך כלל קורות פחות מ-24 שעות מהחיסון (ואצלנו זה היה 24 שעות בדיוק).
חזרנו הביתה.
יום אחרי, עדיין החום עלה וירד, עלה וירד. באותו הערב הוא התחיל עם בכי מטורף וצרחות. היה קשה להרגיע אותו. הוא שכב עלינו ובעקבות כל תזוזה הכי קטנה שלנו (כמו נשימה) היה מתחיל לצרוח ולקפוץ. שמנו לב שהתחילו לו מן עוויתות כאלה - כמו הרפלקס שיש לתינוקות קטנים כשהם פותחים את הגפיים (רפלקס מורו) - אבל בתדירות ממש גבוהה. כל תזוזה הייתה מלווה, חוץ מהצרחות, ברפלקסים האלו. הרגשנו שמשהו לא בסדר וחזרנו לבית החולים.
מכיוון שזו הייתה חזרה פחות מ-24 שעות מהשחרור, הפרוטוקול של בית החולים מחייב אישפוז לבירור מקיף. ואשפוז לבירור מקיף משמעותו בדיקת נוזל חוט שדרה (בגלל החשש לדלקת קרום-המח), הוצאת שתן סטרילי מהשלפוחית, ועוד בדיקות דם (וטראומות לו ולנו...). הוא קיבל מיד אינפוזיה של אנטיביוטיקה, עד שיתקבלו תוצאות הבדיקות, והוראה לתת אקמול כל 4 שעות.
הקפיצות ואי השקט נמשכו עוד יומיים. החום ירד. כל פעם ניסינו לקרוא לרופאים לראות את הקפיצות אבל הם היו נורא עסוקים ולא התייחסו לזה ברצינות. הם אמרו לנו שכל מה שעובר עליו זה כנראה וירוס שמסתובב עכשיו וכמובן שאין קשר לחיסונים. רופאה אחת אמרה שהקפיצות שאנחנו מתארים הן כנראה עוויתות של גזים וכאבי בטן. אח אחד אמר לנו שלתינוקות קטנים עם חום גבוה יש רפלקסים מוגברים.
בסוף הרופאים הצליחו לראות את הקפיצות, וקראו לנוירולוג לבדוק אותו. בינתיים חזרו תשובות מהבדיקות ואחרי יומיים או שלושה של אנטיביוטיקה אמרו לנו להפסיק כי לא מצאו חיידק. ביום השלישי בערב כבר חל שיפור. החום ירד והוא חזר לינוק.
ההתמודדות הרגשית שלנו כהורים הייתה מאד מורכבת. היה הרבה פחד, בלבול, חוסר אונים וחוסר ביטחון. זה הילד הראשון. הוא רק בן חדשיים. גם ככה היו עוד המון דברים שלא היה לנו מושג עליהם בתור הורים צעירים... והוא סובל כל כך, ואנחנו לא יכולים לעשות הרבה בשביל לעזור לו. זה היה קשה מאד.
ביום הרביעי שלחו אותנו לבדיקת EEG. לא מצאו כלום, הכל היה תקין. עשו לו עוד בדיקות דם.
בינתיים, הרגליים שלו התנפחו (אולי מהאנטיביוטיקה, אולי מהנוזלים...) והוא התחיל עם שלשול. אבל, הוא חזר לחייך ושחררו אותנו הבייתה עם ערימה של ניירות של בדיקות, ערימה של הפניות לבדיקות: המשך מעקב אצל נוירולוג, בדיקות דם והפניה לרופאה מומחית למחלות זיהומיות - בהקשר להמשך החיסונים.
עשינו את כל הבדיקות. כולן חזרו תקינות לגמרי. לא נמצאו חיידקים. לא נמצאו וירוסים.
בדיעבד, אני מבינה שהיה לנו הרבה מאוד תסכול מהחוויה הזו בבית-החולים. תסכול מהאטימות, תסכול כי מרגישים שלא קשובים לך, שלא לוקחים ברצינות את האינסטינקט ואת הדיווח של ההורים, שהם אלה שיודעים הכי הרבה על התינוק שלהם. תסכול שאת מרגישה שחצי מהבדיקות שהוא סובל בגללן הן מיותרות אם רק מישהו מהרופאים היה קצת מתמצא בתופעות לוואי של חיסונים. תסכול שאפילו את התסכול שלך אין לך במי להטיח, כי לרופאים עצמם, כל אחד כאדם, אין כוונה להרע לך. זה פשוט מה שהם למדו. אכזבה גדולה שכך הדברים עובדים....
בהמשך, היינו אצל הרופאה למחלות זיהומיות. היא המליצה להוריד את חיסון השעלת, או לעשות אותו בהשגחה רפואית בבית חולים. אמרנו לה שלדעתנו ההשגחה לא תועיל כי התופעות שסבל מהן אינן תופעות שבהן הגוף נכנס למצב של שוק (כמו מאלרגיה – התנפחות, הפסקת נשימה וכדומה) אלא משהו אחר שאין לו פתרון מידי ע"י תרופה או טיפול נמרץ.
היא אמרה שהיא לא חושבת שזה מהחיסון, אבל מכיוון שבכל הבדיקות לא הוכח אחרת ולא נמצא שום דבר אחר, היא ממליצה לנו להוריד את השעלת.
בגיל ארבעה חודשים שוב עמדנו בפני הדילמה של החיסונים. עדיין לא היה לנו מספיק ידע לכאן או לכאן. בלב לא שלם החלטנו לחסן חלקית. רק פוליו ודלקת קרום המוח, שעליהן דווחו הכי פחות תופעות לוואי. (ממה שאז הצלחנו להבין).יום אחר כך חום גבוה, אבל ירד. ואז, הוא הפסיק "לדבר" – כלומר, הפסיק לגמרי את כל המלמולים התינוקיים, הקולות וה"שירים" התינוקיים... כחודש הוא היה ככה. לא הוציא אף קול או שיר או מילמול. כלום. היה בוכה והיה צוחק - אבל לא ממלמל.
אחרי חודש, פתאום חזר להשמיע קול קטן כשהצביע על צעצוע. באותו היום גם התהפך לשני הצדדים בפעם הראשונה. לא סתם באותו היום... באותה השעה! אבל המילמולים לא חזרו להיות כמו קודם. זה היה לאט לאט, כל פעם קצת.
את המילה האמיתית הראשונה שלו ("אבא") אמר בגיל שנה ושלושה חודשים. ומאז תוך מספר חודשים דיבר טוב יותר מהמקובל לגילו.
בשנה הזאת, וגם לאחריה, עברנו אצל הרבה רופאים. הוא היה במעקב אצל נוירולוג שדרכו נשלח לפזיותרפיה בגלל "טונוס שרירים נמוך". הוא פיתח אי סבילות לחלב (בגלל משבר ההנקה נאלצתי לתת לו תחליף עד שתפוקת החלב שלי חזרה להיות מספיקה). זה נעלם אחרי גיל שנה.
היינו בבדיקות והתייעצויות והגענו אפילו לפרופסור מומחה לחיסונים להתייעץ. שילמנו הרבה כסף, שמענו הרבה הסברים ובסופו של דבר המומחה אמר שהילד בסדר, שכנראה מה שקרה לו לא קשור לחיסונים, אבל הוא לא יכול להבטיח במאה אחוז, ושהוא ממליץ בכל זאת לחסן אותו.
כשיצאנו משם הבנו שאנחנו מחפשים משהו שאינו בנמצא... מחפשים רופא שיגיד לנו "כן! זה בגלל החיסונים! אל תחסנו!!!" התגובות הכי תומכות שקיבלנו מרופאים היו: "אני יכולה להבין אתכם, אבל..." בעצם, מעולם לא היה ספק לאחד מאיתנו שזה קרה מהחיסונים.
היום הוא בן 5 וחצי - ילד מקסים, חכם ובריא, ואנחנו לא חושבים לחסן אותו. לפעמים נדמה לנו שאולי עכשיו אחרי שהוא התחזק לא יקרה לו כלום אם נחסן. אבל אני לא מתכוונת לנסות... בטח לא ככל שאני מעמיקה את ידיעותי בנושא החיסונים.
את אחיו הקטן כבר לא חיסנו בכלל.
[לעדות הבאה: חיסוני יום הגיוס גרמו לאלרגיה]
מאמרים נוספים:
* המדען הראשי שלעבר של מש' הבריאות הבריטי: הממסד מטייח את בעיות חיסון ה-MMR
* האם המחלות הזיהומיות הודברו בזכות החיסונים? מסתבר שלא
* מי לא מחסנת להפטיטיס B ביום הלידה?
יום שישי, 7 באוקטובר 2011
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין לסמוך על הרופאים ומשרד הבריאות משום שהם נתונים תחת לחצים כלכליים גדולים מחברות התרופות.
השבמחקאם ההורים מבקשים לגדל ילדים בריאים, אין ברירה אלא ללמוד את הנושא בעצמם, ולהקשיב לשני הצדדים, גם לרופאים שמתנגדים לחיסונים. אומנם יש מעטים כאלה, אבל הם קיימים גם בישראל.
אני מקווה שהורים ילמדו מהניסיון שלכם.
גמר חתימה טובה!
ע'
לאמא היקרה,
השבמחקכל הכבוד. את מדהימה!
אין לי ספק בכלל שהצלת את הילד שלך מכניסה לסטטיסטיקה העצובה של האוטיזם.
שלום ! גם אצל ביתי אחרי חיסון גיל חודש (שאומרים שאין לו תופעות לוואי כלל) הופיע פריחה בפנים שנראתה כמו כוויה, והאחות בטיפת חלב ורופאת המשפחה איבחנו את זה כאוטפיק דרמטיסיס ואמרו שז לכל החיים (הפריחה יצאה שלושה ימים אחרי החיסון) בגיל חודשיים אחרי החיסון המחומש הגיבה בבכי בלתי פוסק למשך 5 שעות (כמו חתול שמיילל) חום גבוהה ובמשך לילה שלם תנועות גפיים עליונות ותחתונות כל כמה דקות (כמו רפלקס מורו) היינו אצל נויירולוג, ובשניידר בבדיקות ואף אחד לא קישר את זה לחיסון. אני יודעת שמה שאני ראיתי הייה חריג, ואף אחד מהרופאים לא יגיד לי שזה מהחיסונים.עד היום לא חיסנתי, אני ממש מפחדת ומשהו בתוכי אומר לי להיזהר.יש ילדים שהם רגישים מילדים אחרים ואיתם צריך לבדוק את נושא החיסונים לעומק.
השבמחק