יום שבת, 28 באפריל 2012

אחיות אנטי-חיסונים - חלק א'

מה חושבות אחיות טיפת-חלב על חיסונים? מה דעתן על מדיניות החיסונים של מש' הבריאות? כיצד הן תופסות את נושא תופעות הלוואי של החיסונים? מה יחסן להורים שבוחרים לא לחסן או לחסן חלקית?

קולן של אחיות טיפות-החלב נשמע לעיתים נדירות בשיח הציבורי הישראלי בנושא החיסונים. שיח זה כולל בד"כ מצד אחד הורים וקומץ רופאים חוץ-ממסדיים, ומהצד השני רופאים ממסדיים ואנשי משרד הבריאות. אחיות טיפות-החלב, אלו שידיהן הקולקטיביות מזריקות מעל מיליון חיסונים בשנה, נותרות מרבית הזמן מחוץ לויכוח.
אז מה באמת חושבות אחיות טיפת-חלב לגבי המרכיב המרכזי, אך השנוי במחלוקת, של עבודתן? לשמחתנו, מחקר שזה עתה התפרסם בירחון Vaccine שופך אור על הנושא, ומציג תשובות מפתיעות לשאלות שהוצגו מעלה.

ובכן, הכל החל במספר מקרי שעלת שנתגלו בקיץ 2010 בקרב רופאים ואחיות במחלקות יולדות וילודים בבית-חולים גדול באיזור חיפה. בעקבות זאת, ממליץ מש' הבריאות לעובדי המחלקות הללו בבית-החולים, לעובדי המחלקות המקבילות בשני בתי-חולים סמוכים, ולכל אחיות טיפות-החלב באזור להתחסן בחיסון השעלת למבוגרים.
חיסון השעלת למבוגרים, זאת לדעת, אושר ע"י ה-CDC האמריקני בשנת 2005 (למעשה, מדובר בחיסון שעלת, דיפטריה וטטנוס, שסימונו Tdap. אזכורים בהמשך המאמר ל"חיסון שעלת" מתייחסים לחיסון זה). שנה לאחר מכן ממליץ אותו ה-CDC שכל עובדי מערכת הבריאות האמריקנית יחוסנו לשעלת, ומש' הבריאות הישראלי מאמץ המלצה זו ב-2009. הרציונל, אליבא דמשרד הבריאות, הוא מניעת הפצת שעלת מעובדי מערכת הבריאות לחולים ושוהים אחרים בבתי-החולים, טיפות-החלב, מרפאות, וכדומה.

כאמור, בעקבות אותם מקרי שעלת "חיפאיים" שהוזכרו מעלה, החליטו במש' הבריאות שיש מקום להפעלת גישה אסרטיבית יותר מהמלצה כללית, ומכתבים נשלחו מטעם מנהלי המחוז לכל עובדי מערכת הבריאות הרלוונטיים (כולל אחיות טיפות-החלב באזור) עם הבקשה להתחסן לשעלת.
בחלוף שלושה חודשים התברר שרק שני אחוז (2%) מאחיות טיפות-החלב התחסנו. דווקא אחיות טיפות-החלב, אלו שעומדות בקו הראשון של המערכה לחסן את ילדי ישראל, אלו שבאות במגע יומיומי עם תינוקות רכים הפגיעים-במיוחד לשעלת, אלו שמזריקות יום-יום חיסון כמעט זהה לתינוקות – סירבו להתחסן.

מדוע זה קרה?
פרופ' אורנה בראון-אפל מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה וצוותה יצאו לבדוק (הטקסט המלא של המחקר [כאן]). מחקרה של בראון-אפל ביקש להבין את המניעים לאי-ההתחסנות, והתבסס על דיון פתוח עם 25 אחיות טיפת-חלב מחיפה וחדרה (גיל ממוצע 45, כולן אחיות מוסמכות לבריאות הציבור, כשל-40% מהן יש גם תואר אקדמי נוסף). מנחה מטעם צוות המחקר הינחתה שלוש קבוצות מיקוד בהן התבקשו האחיות להביע את דעתן לגבי נושאים שונים הקשורים לחיסונים ולהחלטתן שלא להתחסן לשעלת. בתום המפגשים, העלה הצוות את הדברים על הכתב, ניתח אותם, ואירגן אותם סביב מספר תימות (themes) מרכזיות.

להלן תמצית של הנקודות העיקריות במאמר. הציטטות המשולבות בטקסט הן משפטים שנאמרו מפי אחיות שהשתתפו בקבוצות המיקוד.

חוסר אמון ברשויות הבריאות
מרבית האחיות ביטאו, ברמות שונות, חוסר אמון ברשויות הבריאות בכל הנוגע להמלצות להתחסנות. הרקע לכך (לדעת החוקרים) היה הארועים סביב חיסוני "שפעת החזירים" בחורף 2009. (אחות: "ישנו משבר אמון אמיתי עקב פרשת שפעת החזירים"). באותו החורף, לחץ מש' הבריאות על אחיות טיפת-חלב להתחסן: "איימו עלינו, קיבלנו אימיילים רבים שביקשו לדעת מי התחסן, ואם לא, מדוע לא".
לאחיות ישנן תחושות שליליות חזקות כנגד המלצת משרד הבריאות שעובדי מערכת הבריאות יתחסנו לשעלת. הן אינן רוצות שיכפו עליהן ומעוניינות להחליט בעצמן: "אחות אחת בביה"ח חלתה בשעלת, ו'בום' - כולם חייבים להתחסן... מה, אנחנו פה בברית-המועצות?"
אחות אחרת אמרה: "אם ארצה, אתחסן. אני אדם מבוגר ואחראי. אם ארצה אתחסן, לא משנה מה הרופא אומר."

חוסר אמון במידע מרשויות הבריאות
אחיות רבות טענו שהאינפורמציה שמספק מש' הבריאות בנוגע לחיסונים אינה מספקת, ולא הייתה להן לעזר בבואן לייעץ למשפחות לגבי חיסון ילדיהן: "בשפעת החזירים היתה הרבה דיסאינפורמציה בהתחלה, הרבה בלבול". אחרת אמרה: "אתם לא יכולים לשטוף לנו את המוח. אתם מצפים שנשכח מה שאמרתם לפני שלושה חודשים או שנה, ושנתחיל מחדש. חלק ממה שעשינו היה לא טוב, עכשיו שינינו. אתם יכולים לעשות לנו את זה בעבודה, אבל לא בחיינו הפרטיים."

הפרדה בין התפקיד לחיים האישיים
אחיות טיפת-חלב יודעות שבעבודה הן חייבות לפעול "לפי הספר" כלפי התינוקות בהם הן מטפלות. עם זאת, כשזה נוגע לעצמן, הן אינן מקבלות את ההמלצות באופן עיוור: "אני מפרידה בין לתת חיסונים ובין לקבל חיסונים. אני אישית יכולה להיות נגד חיסונים, אבל איני נגד המדיניות הלאומית בנוגע לחיסונים. מי שרוצה יכול להתחסן..."
"איני רוצה שמישהו יכריח אותי להתחסן. אני לא רוצה, אפילו אם זה חובה, אפילו אם זה שעלת. אני לא רוצה לקבל את [החיסון ה]זה."

חשש מתופעות לוואי
האחיות דיווחו על הניסיון שלהן לגבי תופעות הלוואי של החיסונים. הן חשו שהסיכון להידבק במחלה וחומרת המחלה הם פחותים מהסיכון בלקבל זריקת חיסון שלא היה בשימוש זמן מספיק בכדי לדעת מה הן תופעות הלוואי שלו. האחיות חשות שהרשויות משתמשות בהן כשפני-ניסוי. תחושות אלו עלו הן כלפי חיסון השפעת והן כלפי חיסון השעלת.

הערכת הסיכון
האחיות חשבו שהחיסון חשוב מאוד לילדים ותינוקות, אבל מבוגרים זה כבר סיפור אחר: "אנחנו צריכים להבדיל בין חיסונים לילדים ומבוגרים. אנחנו תמיד רוצות לחסן את הקטנים ולהגן עליהם, אבל לגבינו אנו? מדוע שנעשה זאת? מדוע אנו צריכות את זה?"
אחות אחרת אמרה: "אני חושבת שבגילי אני כבר חסינה בפני שעלת. אני בטוחה שכבר נחשפתי אליה בחיי. אני לא בת 10 ולא בת 20, ובנוסף, כמה אחיות כבר חלו בשעלת והדביקו אחרים?"

(עד כאן קטעים מתוך המחקר)

----------------

המממ... המוח מתקשה לקלוט מה שהעיניים קראו: האם אחיות טיפת-חלב אינן מאמינות בחיסונים?
אחיות טיפת-חלב, אלו שמכירות טוב יותר מכל קבוצה אחרת במערכת הבריאות את פעולתם של החיסונים – אינן מוכנות להתחסן בעצמן! אותן אחיות שמבצעות בפועל באופן יומיומי את מדיניות משרד הבריאות בנוגע לחיסוני התינוקות טוענות שמשרד הבריאות מזין אותן בדיס-אינפורמציה, שוטף להן את המוח, מנסה לכפות עליהן חיסונים ומשתמש בהן כשפני ניסוי.
דברים קשים אלו אכן מסבירים מדוע רק 2% מאחיות טיפ"ח התחסנו בחיסון השעלת.

יש בי אמפטיה רבה לאחיות טיפת-חלב. לא קל להתנגד לכפיית חיסונים כשהמעסיק שלך הוא משרד הבריאות עצמו. לא פשוט לעמוד כל בוקר מול הורים משכילים המגלים התנגדות גדלה והולכת לחסן ע"פ תוכנית מש' הבריאות, כשאותו המשרד אינו מספק אינפורמציה אמיתית ומלאה לגבי החיסונים.
אבל הגרוע מכל במצבן, מן הסתם, הוא הצורך להתמודד עם קושי מצפוני בלתי פתיר: כיצד אני, שאיני מוכנה להסתכן בתופעות הלוואי של חיסון השעלת בגיל 45, יכולה להזריק את אותו החיסון, ועוד רבים אחרים, לתינוקות בני חודש וחודשיים? ההפרדה המלאכותית בין חיסוני תינוקות וחיסוני מבוגרים בדברי האחיות ("אנחנו צריכים להבדיל בין חיסונים לילדים ומבוגרים. אנחנו תמיד רוצות לחסן את הקטנים ולהגן עליהם") נתפסת כניסיון חלול לגשר על הפער הזה.

מהו בעצם השוני המהותי בין חיסוני התינוקות ובין חיסוני השעלת והשפעת למבוגרים שהאחיות דוחות כמסוכנים?
* חיסון השעלת למבוגרים חדש ואין לגביו ניסיון? כך גם חיסוני הרוטה-וירוס, פרבנאר, אבעבועות-רוח, החיסון לסרטן צוואר-הרחם, ובעצם כל חיסון חדש המתווסף לתוכנית החיסונים.
* משרד הבריאות נוקט בשיטות של הסתרת מידע ודיס-אינפורמציה רק לגבי חיסוני מבוגרים? קשה להאמין (ומי שקרא מספיק בבלוג הזה יודע שלא כך המצב).
* מש' הבריאות מנסה לכפות חיסונים רק על עובדי מערכת הבריאות? הצעות החוק להתניית קצבאות ילדים בהתחסנות, והקולות מטעם איגודי הרופאים הקוראים להתניית כניסה למוסדות חינוך בהתחסנות אומרים אחרת.
* אולי תופעות הלוואי הקשות של החיסונים יחודיות רק לחיסוני מבוגרים? מי כמו אחיות טיפת-חלב יודע שתינוקות פגיעים הרבה יותר ממבוגרים לנזקי חיסונים.

המסקנה המתבקשת היא שאחיות טיפת-חלב יודעות את האמת: החיסונים מסוכנים ומשרד הבריאות אינו אומר את האמת לגביהם. חוסר האמון שלהם במערכת והעובדה שהן אינן מוכנות להתחסן בעצמן, אומרים בעצם הכל.
אז בפעם הבאה שאתם בטיפת-חלב, שאלו את האחות אם התחסנה לאחרונה לשעלת או לשפעת. אולי היא תיאות לספר גם לכם מה היא באמת חושבת על חיסונים.

(מה חושבים החוקרים על הדעות שהשמיעו האחיות ומה הדבר מלמד אותנו על "מדע החיסונים"? קראו את החלק השני של המאמר [כאן])

-------------------------------
עדכון 23 מאי 2012:
"הארץ" מפרסם היום כתבה משלו בנושא מאת דן אבן: גם אחיות טיפת חלב לא מאמינות בחיסונים [כאן].
על פי הכתבה, בעקבות סרבנות האחיות, פתח מש' הבריאות "בתוכנית הסברה לעידוד האחיות להתחסן" אך גם לאחר צעד זה רק 43% מהאחיות התחסנו. כלומר, גם לאחר מכבש הלחצים של מש' הבריאות, מרבית אחיות טיפת-חלב באזור חיפה עמדו על שלהן ולא הסכימו להתחסן.

מאמרים נוספים:
* בני נפגע מחיסוני גיל חודשיים וחיסוני גיל ארבעה חודשים
מי לא מחסנת להפטיטיס B ביום הלידה?
* בענין המצגת של חיסוני הילדים: מכתב פתוח לאנשי שרות בריאות-הציבור

אין תגובות:

פרסום תגובה