מי לא מחסנת להפטיטיס B ביום הלידה?

בזמן האחרון, ככל שאני נובר יותר במרחבי המרחב הוירטואלי, אני מגלה אוצרות קטנים קרוב לבית. אכן, אנחנו על המפה, לא רק בספורט – גם בחיסונים! והנה, התגלגל לידי מחקר שנערך בבית-החולים תל-השומר בשנת 2003, שבדק את המאפיינים של אותן יולדות שלא הסכימו לחסן את תינוקן בחיסון הפטיטיס B ביום הלידה.

כידוע, חיסון ההפטיטיס B ניתן לתינוקות בישראל, ובמדינות אחרות בעולם, עם לידתם (וזריקות נוספות בגיל חודש, וחצי שנה). למרות שהסיכוי לתינוק שאמו אינה נשאית להדבק בהפטיטיס B הוא אפסי, ולמרות שרק כ-1% מהיולדות בישראל הן נשאיות, מדיניותו המוצהרת של משרד הבריאות היא לחסן את כל התינוקות.

ובכן, במאמר שפורסם בכתב העת Vaccine [כאן] מדווחים איילה מעין-מצגר ושותפיה על מחקר שערכו בקרב יולדות בבית-החולים תל-השומר. במחקר רואיינו ו/או נסקרו (באמצעות שאלונים) 51 נשים שסירבו לחסן את תינוקותיהן בהפטיטיס B ביום הלידה ו-153 נשים שבחרו לחסן. הנשים נשאלו לגבי מאפיינים אישיים שונים (השכלה, הכנסה, עיסוק, משך הנקה, וכדומה) ולגבי אספקטים הקשורים בחיסון (ידע לגבי מחלות וחיסונים, סיבות לחסן או לא, אמון במערכת הרפואית וברופאים, וכו').
התוצאות, כמה לא מפתיע, חוזרות על ממצאי ה-CDC, וחשוב מכך, על מה שאנחנו כבר מזמן יודעים: האימהות שבחרו לא לחסן עשו בחירה הרבה יותר מושכלת מזו שעשו האימהות האחרות.

להלן, כמה נקודות מהמאמר:
- כל הלא-מחסנות דיווחו שיש להן ידע בנוגע לחיסונים, בהשוואה לכמחצית בלבד מקבוצת המחסנות.
- מקורות הידע העיקריים עליהן דיווחו הלא-מחסנות היו כלי התקשורת, עיתונות רפואית ואינטרנט (לפי הסדר הזה), בעוד אצל המחסנות המקור העיקרי היה לידה קודמת.
- הנשים הלא-מחסנות היו בממוצע מבוגרות יותר, משכילות יותר ובעלות הכנסה גבוהה יותר.
- כשנשאלו לגבי הסיבות לאי-מתן חיסון ענו הלא-מחסנות: "התינוק צעיר מדי מכדי להתחסן", "החיסונים מסוכנים", "החיסון גורם לטראומה לתינוק" או "הרופאים מחסנים ללא הבחנה". רק כ-17% לא ציינו כל סיבה לבחירתן.
- בקבוצת המחסנות, לעומת זאת, התשובות העיקריות היו "אני סומכת על הרופאים", "חיסונים מגינים על התינוק" ו"אני לא שואלת מדוע". בנוסף, כ-45% כלל לא ציינו סיבה לבחירתן.
- בקבוצת הלא-מחסנות היה אחוז גבוה משמעותית של נשים שהתכוונו להניק את תינוקן לפרק-זמן ארוך, ואחוז נמוך משמעותית של אלו שתכננו להצמד לתוכנית החיסונים המלאה של משרד הבריאות.
- בקבוצת הלא-מחסנות היו פי שלוש נשים העוסקות במקצועות רפואיים (21% מול 7% אצל המחסנות)

הנתונים מדברים בעד עצמם, לא?

אבל התוצאות אינן כל הסיפור במחקר הזה. לאחר שדיווחו על הנתונים היבשים, עוברים המחברים לפרק "הדיון" (Discussion) וכאן מתחילה החגיגה האמיתית.
המחברים, השייכים באופן לא ממש מפתיע למחנה תומכי החיסונים, מתקשים להסביר את תוצאות מחקרם: כיצד יכול להיות שדווקא המשכילות, הבוגרות והאקטיביסטיות שבין הנשים בוחרות שלא לחסן? (ובמילותיהם הם: "רמת ההשכלה מהווה גורם מנבא מצוין לבחירה באי-מתן חיסון").

מחד, עומדת האקסיומה הקדושה של החיסונים (לאמור: "החיסון לעולם בטוח ויעיל") ונגזר ממנה שההחלטה הרציונלית היחידה היא לחסן, ומאידך, תוצאות המחקר מובהקות וחד-משמעיות: הנשים שלא-חיסנו עשו זאת מתוך ידע והבנה ואילו אלו שחיסנו היו הרבה פחות מודעות למשמעות של בחירתן.
מה עושים? האם החוקרים ידווחו על ממצאיהם ויגזרו מהן את המסקנות המתבקשות?
כמובן שלא. אנו יודעים מה עלולה להיות המשמעות של ערעור על מנטרת החיסונים הקדושה.

בכדי לצאת מהסבך אליו נקלעו, נדרשים החוקרים לטענות הפתלתלות הבאות:
- לגבי הממצא שהלא-מחסנות משכילות ובעלות ידע על החיסונים: "טענתנו היא שהמידע בנושא, ומקורות המידע, מוטים לכיוון התנגדות לחיסונים".
- בכדי להסביר את העובדה שאחוז גדול יותר בקרב הלא-מחסנות עוסקות במקצוע רפואי כותבים המחברים: "התנגדותן כנראה מבוססת על מידע חלקי שנרכש מדיווחים בספרות הרפואית לגבי תופעות לוואי לחיסונים, מבלי שהן המשיכו והתעדכנו במחקרים מבוקרים יותר שהפריכו דיווחים אלו."
- הממצא שבקבוצת הלא-מחסנות היו יותר נשים שדיווחו שהידע שלהן מבוסס על קורס הכנה ללידה מוסבר כך: "חלק מקורסי הכנה ללידה מדגישים גישה טבעית יותר, שעשויה להוביל לכיוון אידיאולוגיה אנטי-חיסונית."

המממ... הלזה יקרא מדע? אוסף של טענות ספקולטיביות שהכותבים אפילו לא טורחים לנסות ולבסס אותן? תמהתני...
מה בעצם אומרים החוקרים לגבי הנשים הלא-מחסנות?
מצד אחד הן משכילות, בעלות ידע, וחזקות מספיק בשביל לקבל החלטה המנוגדת לזו שמקבל הרוב המכריע של האוכלוסיה (שלא לדבר על ההמלצות החד-משמעיות של הממסד הבריאותי). אבל, מצד שני, הן לא פיקחות מספיק בשביל לזהות הטיה לכיוון התנגדות לחיסונים במקורות המידע שלהן, או שהן מקבלות כתורה מסיני את עצותיהן של מדריכות הכנה ללידה, או שהן קוראות סלקטיביות של מאמרים בספרות הרפואית.

הפרשנות המוזרה לתוצאות המחקר מעלה תהיות קשות. האם מדובר פה במחקר אוביקטיבי מדעי, המציג נתונים ומנתח אותם באוביקטיביות, או במחקר עם אג'נדה ברורה של חיזוק האמון של הציבור בתוכנית החיסונים והצעת דרכי פעולה להשבת "השיות התועות" בחזרה אל העדר?
ועוד: אם תוכנית החיסונים כל-כך יקרה לליבם של החוקרים, מדוע הם כלל אינם מקדישים תשומת-לב לנתון המדאיג העולה ממחקרם: כ-40% מהנשים המחסנות מעידות על עצמן שהן חסרות כל ידע בנוגע לחיסונים! (ומאליה צצה ועולה לה התהיה שמא, רחמנא-ליצלן, מצב זה דווקא נוח למשרד הבריאות?)

נו, ולמחקר כזה קוראים במחוזותינו "מדע" ומדפיסים אותו בירחונים מהודרים. (לי זה נראה דומה הרבה יותר לספרות או תיאולוגיה).
במדע אמיתי, להבדיל מ"המדע" המזויף של הרפואה המודרנית הנשלט על ידי בעלי אינטרסים, כשמגלה החוקר ממצאים הסותרים את התאוריה – הוא בוחן את הנחות היסוד שלו. ואילו ב"ארץ הפלאות" של החיסונים מעקמים את הממצאים ואת המדיניות כך שיתאימו לאקסיומה. מילות הסיום של המאמר מדגימות זאת יפה:
"We must find a more sophisticated way to appeal to highly educated and caring women who have acquired a bit of skepticism toward conventional medicine."
ואני שואל – מדוע נדרשת דרך "מתוחכמת יותר" לפנות אל אותן אימהות משכילות ומסורות לילדיהן? האם לא הגיע הזמן לזנוח את הספינים, את הסילופים, את ההסתרה ואת הטיוח ולחזור לטכניקה הישנה, הטובה והמוכחת:

פשוט להגיד את האמת, את כל האמת, ורק את האמת?


מאמרים נוספים:
* מי הם ההורים שלא מחסנים?
* הורים שלא מחסנים (1): עדותה של רונית
* על אוטיזם, גנטיקה ואיבחונים (ואף מילה על חיסונים)