עדות נפגעי החיסונים בישראל (9): שני בני נפגעו מחיסונים

[עדותה של שלומית]

יש לי ילד בן 6 וילד נוסף בן 3.5.
בני הבכור היה הילד הכי שקט ונוח בעולם, כמעט לא בכה, ישן נהדר - עד החיסון המחומש הראשון.
בערב היום שבו הוא קיבל את החיסון עלה לו החום, לא גבוה מאוד, סביב 38 מעלות, והוא לא הפסיק לבכות. לאחר יום נוסף לקראת הלילה החזקתי אותו בידיים והוא כמעט נרדם, ואז, ממש לפני שנרדם, כל הגוף התכווץ לו. ידיים, רגליים, אפילו שרירי הפנים והעיניים. הכל נסגר חזק למשך כשנייה, והשתחרר. לאחר מספר שניות שוב. זה חזר על עצמו כמה פעמים, היה מפחיד מאוד, והפסיק.

רופאת הילדים שלחה אותנו לבדיקות נוירולוגיות שכללו א.א.ג וכיו"ב. כל הבדיקות יצאו תקינות. התופעה לא חזרה על עצמה מאז והכל בסדר איתו. הרופאה בכל זאת, לאחר לחצים גדולים שלי, הסכימה שזה קשור לחיסון ואמרה שכדאי להימנע מלתת לו את מרכיב השעלת.
אחות טיפת חלב לא הסכימה לרשום את העניין כתופעת לוואי של החיסון כי זה קרה יותר מ- 24 שעות לאחר החיסון, והרימה גבה כשהודעתי לה שמעכשיו החיסונים שהוא יקבל יהיו מאוד סלקטיביים. דחיתי חיסונים למועדים שבהם הוא היה בוגר יותר ופיצלתי לו אותם למרכיבים הכי בודדים שניתן. כמובן שהוא יותר לא קיבל את חיסון השעלת. גם את חיסון ה- MMR לא נתתי לו.

כשנולד בני השני הוא קיבל את חיסון ההפטיטיס B ביום הלידה. בגיל 5 ימים הוא פיתח חום (לא גבוה מאוד, כ- 38 או 38.5 אבל בכל זאת תינוק בן 5 ימים) ולמשך כיממה היה צמוד אלי וינק ללא הפסקה, כאשר כל ניסיון לגעת בו, למעט המגע שלי עצמי, והיניקה, הוביל לצרחות כאב נוראיות. בכל פעם שניסיתי לזוז טיפה הוא צרח בכאב והיסטריה. זה היה ממש מפחיד. כולם אמרו לי לקחת אותו למיון אבל היתה לי הרגשה שאסור לי להזיז אותו ממני, בטח שלא למיון. לא קשרתי את זה בשעתו לחיסון.
לאחר כיממה זוועתית הוא נרגע, החום ירד. הוא חזר להיות תינוק נורמלי. את הברית דחינו בשבוע בגלל החום. היום, ברור לי שהתגובה הקשה של החום בגיל 5 ימים קשורה לחיסון.
בערך בגיל שנה שמתי לב שיש לו "גוש" בירך, באזור שנותנים בו את החיסונים. אני לא יודעת אם זה המקום שנותנים בו את החיסון בגיל הלידה או שזה קשור לחיסון אחר שהוא קיבל אבל ברור לי שהגוש נובע מאיזשהו חיסון. איזור הגוש ניתן למישוש במגע, אבל גם מאוד ויזואלי לעין. הצבע שלו שונה, קצת כמו סימן כחול של מכה, והאיזור שמסביב לו מעט שעיר. למעט האיזור הזה הוא חלק לחלוטין בכל הגוף. על פי הרפואה הסינית איזורים של שיעור יתר מרמזים על סטגנציה כלשהי במקום. המקום מגרד לו כל הזמן, וזו גם הסיבה ששמתי לזה בכלל לב. הוא מפשיל את המכנס ומגרד שם, ומבקש ממני כל הזמן למרוח לו קרמים על "העקיצה" הזאת. לפעמים מרוב גירודים הוא פוצע את עצמו. כאילו מנסה להוציא את הרעל.

הרופאים המערביים ששאלתי בנושא אמרו לי שזה שום דבר, שבכל מקרה אין מה לעשות עם זה, זה לא משהו שניתן להוציא כירורגית. בכל מקרה, כולם "מרגיעים" אותי שבטוח שזה לא קשור לחיסון. למה זה כן קשור - הם לא יודעים, אבל החיסון חף מכל פשע.

בגיל שלוש התחלתי איתו דיקור סיני. רופאה סינית הסבירה לי שקיים גורם פתוגני רדום (LPF - Latent Pathogenic Factor), אשר הוחדר אליו לגוף באמצעות החיסון. הוא הגדירה את המצב כמאבק בין הפתוגן לגוף, כאשר יחסי הכוחות שווים כרגע וישנו איזשהו מצב של "תיקו". אם הילד ייחלש מסיבה כלשהי, הפתוגן יצליח לחדור פנימה, לרקמות העמוקות יותר ובסופו של דבר אל האיברים הפנימיים. אם הילד יתחזק - הוא יצליח לדחוק את הפתוגן החוצה.
לאחר עשרה טיפולי דיקור אחת לשבוע הגוש, האיזור הכחול שמסביבו, והאיזור השעיר שמסביבו - קטנו לחצי מהגודל. אנחנו כעת בהפסקה של הטיפולים ובינתיים מורחים שמן שקיבלנו לעיסוי האיזור. ההפסקה נדרשת על מנת לאפשר לגוף להגיע למצב של שיווי משקל חדש, ולהיערך לקרב נוסף. אבל רואים אור בקצה המנהרה.
בדיעבד, אני סבורה שזו היתה טעות לתת את החיסון ביום הלידה. אני בחודש התשיעי להריון כעת ואין שום סיכוי שאתן לתינוקת כשתיוולד את החיסון הזה.

לאחרונה קראתי את הספר "האמת על החיסונים" מאת ד"ר ריצ'רד הלבורסן. מצאתי שם תיאור מדוייק של התופעה שיש לבני הצעיר. מדברים שם על הרעלת אלומיניום כתוצאה ממתן חיסון לתוך השריר והתופעות מתאימות אחת לאחת.
[הערה vaccine.explorer: הנה הציטטה המדויקת מתוך ספרו של הלבורסן [כאן]:
"כיום מוכרות תופעות לוואי שונות שמקורן באלומיניום שבחיסונים. הן מתבטאות בדרך כלל בשלפוחיות או גבשושיות אדומות, המעוררות גירוי וכאב במקום ההזרקה. בערך ילד אחד מכל 100 ילדים יסבול מתופעה זו. ייתכן שזה לא נשמע רציני מדי, ובמונחים רפואיים זה אכן לא רציני, אבל תינוקות רבים כה סובלים מתופעת לוואי זו עד שהם מגרדים את עצמם עד זוב דם. שלושה רבעים מילדים אלה עדיין סובלים מהבעיה 4 שנים לאחר שקיבלו את החיסון ויש אפילו ילדים שעדיין סובלים לאחר שחלפו 7 שנים מהחיסון.
היקף הבעיה הובהר רק לאחרונה, משום שחלק גדול מהגבשושיות הללו מתפתחות רק שבועות לאחר הזריקה. זו הסיבה לכך שרופאים או הורים לא קישרו אותן עם החיסונים. הסיכון של ילד לפתח גבשושית מגרדת עולה לאחר שהוא מקבל חיסונים נוספים המכילים אלומיניום – מה שמדאיג במיוחד משום שעוד ועוד חיסונים נכנסים לתוכנית החיסונים."]

אני משכילה למדי, בעלת תואר שני בהנדסה, ויש לי אינטואיציה טובה. אף אחד לא יכול להגדיר אותי כתמימה. אף פעם לא האמנתי בממסד או בכוונותיו הטובות ולכן עוד יותר קשה לי להסביר את התחושה הקשה של סטירת הלחי שחשתי אחרי שקראתי את הספר. אני חושבת שמה שמפריע לי בעיקר זה המסה העצומה של הוכחות וראיות לכך שהחיסונים מזיקים ומסוכנים. לפני כן חשתי אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר עם החיסונים אבל בכל זאת חשבתי שבטח אין הוכחות. למרות זאת, הלכתי עם האינטואיציה שלי.

בשני המקרים של הילדים שלי ביקשתי מאחות טיפת-חלב לרשום את התגובות של הילדים כתופעות לוואי לחיסון, לא כדי לתבוע משהו אלא כדי שיהיה רישום של המקרה, כדי שכאשר יגיע הורה אחר עם אותן התופעות יידעו לקשור את הדברים. בשני המקרים היא סירבה בטענה שזה לא יכול להיות קשור לחיסונים. התעצבנתי, אבל נתתי לממסד את הנחת הטיפשות. אמרתי: הם כאלה טיפשים, לא מוכנים לרשום את הדבר הזה כתופעת לוואי, אז ברור שתופעת הלוואי הזו איננה קיימת: היא לא קיימת כי מסרבים לרשום אותה!

היום, אני מבינה שטעויות בסדר גודל כזה לא נעשות מתוך טיפשות. זוהי מדיניות מכוונת. האינפורמציה קיימת, ועוד איך, במסות אדירות, והיא זמינה, בוודאי לאנשי הממסד. הם פשוט בוחרים לא רק להתעלם, אלא ברשעות ורשלנות להסתיר את הממצאים, לטייח ולעשות מניפולציות מכוערות על מנת לנסות ולשכנע הורים לחסן.
שוב, קשה לי להבין את האכזבה שלי, הרי זה לא שציפיתי למשהו אחר והתבדיתי. אולי אני מאוכזבת מעצמי, שבכל זאת הפקרתי את הילדים שלי באיזשהו אופן לנזקים. ואולי זה פשוט הפחד ממה שיכול היה לקרות, כי בסה"כ יצאנו מזה בסדר, אבל יכול היה להיות כל כך הרבה יותר גרוע.
זה הסיפור שלנו, שלא נדע דברים יותר גרועים.

בריאות ובריאות לכולם!

[לעדות הבאה: בני נפגע מחיסוני גיל חודשיים וחיסוני גיל ארבעה חודשים]


מאמרים נוספים:
* בענין המצגת של חיסוני הילדים: מכתב פתוח לאנשי שרות בריאות הציבור
* היערכות לחורף: איך מוכרים לנו את חיסון השפעת