עדות נפגעי החיסונים בישראל (8): לבתי החלו התקפי אפילפסיה בעקבות החיסון לסרטן צוואר הרחם

(ניתן להוריד גירסת PDF נוחה להדפסה של המאמר [כאן])

[עדותה של גלית]

בתנו מ' היתה בת 15 וחצי בזמן שקיבלה את החיסון לסרטן צוואר הרחם. בעקבות מסע הפרסום האגרסיבי בתקשורת שהדגיש את התועלת בחיסון, החליטו חלק מבנות כיתתה להתחסן.
אנחנו התלבטנו (בין השאר כיוון שמ' עדיין אינה פעילה מינית) ועל כן עשינו בירורים עם הגניקולוג המשפחתי, עם חבר משפחה שהוא גניקולוג, ועם עוד שלושה רופאי משפחה. כולם המליצו על החיסון ושללו את האפשרות לתופעות לוואי רציניות בעקבותיו. כמו כן בדקתי באינטרנט וראיתי שהחיסון נכנס לתוכנית החיסונים בארה"ב, אוסטרליה ומדינות אחרות.
מ' קיבלה את שלוש המנות של חיסון הגרדסיל על פי לוח-הזמנים המומלץ.

כשבועים-שלושה לאחר קבלת הזריקה השלישית של החיסון, יצאה מ' למחנה קיץ של תנועת הצופים בצפון. במחנה, לאחר מספר לילות בהם ישנה שעות ספורות בלבד, קיבלה מ' התקף פרכוסים שהסתיים באיבוד הכרה. היא פונתה לבית-חולים "העמק" ולאחר מכן להמשך בדיקות בבי"ח במרכז הארץ. לאחר בדיקות שנערכו לה קבעו הרופאים שמ' עברה התקף אפילפטי.

למ' אין שום רקע של אפילפסיה או התקפים. היא היתה בריאה לגמרי לפני ההתקף וכמובן גם לא היתה בשום קבוצת סיכון רלוונטית. הרופאים שבדקו אותה לא יכלו להסביר את הסיבה להתקף ואמרו לנו ש"זה קורה". עוד אמרו שאם זה יקרה עוד פעם צריך פשוט לתת להתקף לעבור, ואחר-כך להגיע שוב לבדיקה.

כשבעה חודשים לאחר ההתקף הראשון, חוותה מ' התקף שני. היא שכבה על הספה וצפתה בטלוויזיה. ההתקף, כמו ההתקף הקודם, נמשך כשתי דקות של פרכוסים בכל הגוף, מלווים באובדן הכרה. לאחר הפרכוסים מ' עברה לשינה עמוקה מלווה בנחירות (גם כן כשתי דקות) שלאחריה כ-15 דקות של שינה עמוקה. לאחר שהתעוררה היא חשה כאב בבטן ולא זכרה כלום.

לקחנו אותה לבדיקות והנוירולוגית המליצה שמ' תתחיל לקחת תרופה על בסיס יומי. התרופה הראשונה שקיבלה גרמה לה לפריחה ולגירוד. הרופאה החליף לתרופה אחרת. חודשים לאחר ההתקף השני היינו בבדיקה אצל הנוירולוגית והיא אמרה שהמינון של התרופה בגופה של מ' אינו מספיק גבוה. באותו היום, בשיעור ריקוד, מ' התמוטטה וחוותה עוד התקף. למזלנו מישהי תפסה אותה מאחורה ומנעה נפילה שעלולה היתה להיות מסוכנת.
בעקבות ההתקף הזה הרופאה הגדילה את המינון של התרופה. מאז עברה כמעט שנה ולא היה התקף נוסף.

כיום מ' כבר בת 17. היא מתפקדת בצורה רגילה – ביה"ס, רשיון נהיגה, לשכת גיוס. על פי המלצת הרופאים היא חייבת להקפיד על נטילת התרופה בצורה קבועה בכל יום. כמו כן, היא צריכה להקפיד על שעות שינה מספיקות ולהמנע מעייפות יתרה. נכון לעכשיו, הרופאים אינם יכולים להגיד מתי היא תוכל להפסיק עם התרופה. הרופאים רמזו לנו שהיא כנראה תצטרך להמשיך לקחת את התרופה באופן קבוע. זה כמובן מאוד לא משמח אותנו. התרופה גרמה לה לעליה במשקל, וכמובן שאין זה בריא לקחת תרופה כזו על בסיס קבוע.

לגבי הקשר בין ההתקפים לחיסון: שאלנו את הנוירולוגית שלנו וגם כמה רופאים אחרים האם יש קשר? כל הרופאים טוענים שלא ניתן להוכיח קשר לחיסון, ושהתקפי אפילפסיה עשויים להופיע סתם כך.

[סוף העדות]

-------------

[כמה הערות שלי - vaccine.explorer]

1. המקרה המצער של מ' מדגים את הקלות הבלתי-נסבלת בה מבטיחים רופאים למטופליהם שלחיסון אין תופעות לוואי משמעותיות, לעיתים מבלי שטרחו לקרוא על החיסון, ללמוד על יעילותו ועל סיכוניו. באינטרנט התפרסמו סיפורי נפגעות מהחיסון כבר בשנת 2008, למשל. האם מוגזם לצפות מרופאים הממליצים על חיסון חדשני שזה עתה נכנס לשוק, ללמוד את הנושא לעומקו לפני שהם ממליצים עליו?
2. אותה משפחה שנופלת ברולטה הרוסית הזו, מוצאת את עצמה לבדה בהתמודדות עם הנזק מהחיסון. אף אחד לא מתעניין ואף אחד לא מציע עזרה. לפני החיסון - חברת התרופות חיזרה אחריהם, משרד הבריאות המליץ בחום, קופות-החולים שיווקו והרופאים הבטיחו שאין סכנה. אחרי החיסון - הם לבד.

3. מדוע משרד הבריאות, שמיהר לאשר את שיווק החיסון בישראל, אינו עוקב אחר תופעות הלוואי המיוחסות לו? מדוע אף אחד אינו חוקר את החשד הכבד שהחיסון גרם לאפילפסיה של מ'?

4. מדוע חברת MSD (חברת MERCK ישראל) אינה עוקבת אחר נזקי החיסון ומדווחת עליהם למשרד הבריאות? האם מוגזם לצפות מחברת MSD להציע עזרה למשפחה?

5. מדוע כלי התקשורת בארץ אינם מדווחים על מקרים של נזקים מחיסוני סרטן צוואר הרחם? האם הם אינם רואים חובה לעצמם ליידע את הציבור בסכנות החיסון?


[לעדות הבאה: שני בני נפגעו מהחיסונים]


מאמרים נוספים:
* גרדסיל: חיסון בטוח ויעיל או חיסון מסוכן ומיותר?
* הסיכונים והתועלת בחיסון סרטן צוואר הרחם
* אתר doctors: לאן נעלמו מקרי המוות והפגיעות החמורות שדווחו בעקבות חיסון הגרדסיל?