עובדים לשעבר במרק (Merck) מאשימים: החברה זייפה תוצאות ניסויים של חיסון החזרת

(ניתן להוריד גירסת PDF נוחה להדפסה של המאמר [כאן])

בתביעה שהוגשה באפריל 2012 כנגד חברת התרופות מרק (Merck או MSD) טוענים שני עובדים לשעבר שהחברה זייפה את תוצאותיהם של ניסויי היעילות במרכיב החזרת של חיסון ה-MMR (חצבת, חזרת ואדמת) שלה.
בנוסף, פרסמה מרק ביודעין מידע שגוי לגבי יעילות החיסון בעלון היצרן ובאתרים שונים. על פי התביעה, החברה הטעתה במכוון את רשויות הבריאות בארה"ב, כולל את ה-FDA וה-CDC. כל זאת נעשה על מנת לשמר את מעמדה המונופוליסטי בארה"ב כספקית היחידה של חיסון ה-MMR המייצר לחברה הכנסות של מעל 100 מיליון דולר בשנה בארה"ב בלבד.
שני התובעים עבדו כוירולוגים במעבדות חברת מרק בפנסילבניה וחזו במו עיניהם בארועים המתוארים בכתב התביעה.

הנה ידיעה על התביעה מאתר הוול-סטריט ג'ורנל [כאן] ולינק לכתב התביעה [כאן].

בהמשך המאמר אתאר בפירוט את הכתוב בתביעה לגבי הדרך בה זייפה ושיבשה לכאורה מרק את תוצאות ניסוי יעילות חיסון החזרת (אחד משלושת מרכיבי חיסון ה-MMR). התיאור טיפה טכני, אבל מעניין מאוד, אז כדאי להתאמץ קצת ולקרוא.

כיצד בודקים יעילות של חיסון?
ובכן, כיצד בודקים יעילות של חיסון כמו חיסון החזרת? השיטה הנחשבת לטובה ביותר והמקובלת על התעשיה ועל ה-FDA, היא זו:
לוקחים שתי דגימות דם מתינוק המשתתף בניסוי החיסון – אחת לפני שקיבל את החיסון ושניה לאחר שקיבל את החיסון. את הדגימה השניה (זו שנלקחה לאחר החיסון) חושפים לוירוס החזרת. לאחר שעבר פרק-זמן המספיק לחיסון לפעול את פעולתו בודקים את הדגימה השניה (באמצעות פרוצדורה מסוימת הנקראת PRN) לראות כמה מהוירוס בדם נוטרל על ידי החיסון. אם רמת הניטרול גבוהה מספיק, הרי החיסון נחשב כיעיל. חיסון המנטרל את הוירוס ברמה הנדרשת ב-95 מתוך 100 ילדים נחשב לבעל יעילות של 95%. [הסבר מפורט יותר בעמ' 9 בכתב התביעה (להלן כ"ת)]

הבעיה של מרק
חיסון החזרת של חברת מרק מבוסס על זן של וירוס החזרת הנקרא "ג'ריל-לין", על שמה של בתו של מוריס הילמן, ממציא החיסון. הילמן בודד את הוירוס מדגימה מגרונה של בתו, החליש אותו ויצר את חיסון החזרת הראשון של חברת מרק, שיצא לשוק ב-1967.

משנת 1967 ואילך אותו הוירוס שנלקח מגרונה של בתו של הילמן גודל ושוכפל אינספור פעמים כשהוא משמש ליצור של עשרות רבות (ואולי אף מאות) מיליונים של מנות חיסון. במהלך עשרות השנים מאז יצא חיסון החזרת לשוק המשיכה מרק לטעון שרמת היעילות של החיסון עומדת על 95%. זאת, למרות שבשלב מסוים כבר היה לה ברור שהיעילות האמיתית של החיסון נמוכה מהרמה הנקובה, עקב התהליך המלאכותי של שכפול והחלשה שעבר וירוס החיסון [כ"ת, עמ' 7].

מסיבות שונות, החליטה בסוף שנות ה-90 חברת מרק לערוך ניסויי יעילות עדכניים לחיסון החזרת שלה. לחברה היה ברור שאם החיסון יפגין יעילות נמוכה מ-95% ישנה סכנה מהותית לאיבוד מעמדה כיצרנית היחידה של חיסון ה-MMR בשוק האמריקאי, וכמובן מעמדה בשווקים אחרים עלול להיחלש גם כן.

ניסוי היעילות של חיסון החזרת - השלב הראשון
על פי כתב התביעה, כבר בשלב הראשון של הניסוי [כ"ת, עמוד 10] חרגה מרק מהסטנדרט המקובל בתעשיה בכך שחשפה את הדגימות לאחר החיסון לוירוס החיסון עצמו ולא לוירוס החזרת "הפראי" (כלומר, הוירוס "המסתובב בשטח"). כפי שכבר הוזכר הוירוס שהוכנס לחיסון (ג'ריל-לין) עבר החלשה ביולוגית בדיוק על מנת שיוכל לשמש בחיסון. בכך חרגה מרק מהסטנדרט המקובל כיוון שבעצם נקטה בצעד שיכול רק לשפר (לכאורה) את יעילות החיסון על הנייר, אך בשום מקרה אינו מהווה מדד ליעילותו של החיסון בשימוש "בשטח", שם יחשפו המתחסנים לזנים פוטנטיים הרבה יותר.

מרק קיוותה שהשימוש בוירוס המוחלש יאפשר לחיסון להראות רמת יעילות גבוהה אך תקוותה זו נכזבה: בבדיקות שנערכו על כ-60-100 ילדים התגלה שרמת היעילות של החיסון, למרות "העזרה" שקיבל, נמוכה משמעותית מהרף של 95%.
מרק נאלצה למצוא פיתרון לבעיה.

ניסוי היעילות של חיסון החזרת - השלב השני
צוות המעבדה בחברת מרק שעסק בניסוי היעילות של חיסון החזרת "שבר את הראש" כיצד להראות תוצאות יעילות של 95% ומעלה. הצוות, בניהולו של דיוויד קראה (David Krah) ובגיבויים של הדרגים הניהוליים שמעליו החליט לנקוט בטכניקה של הוספת נוגדנים של בעלי חיים לדגימות הדם שנלקחו מהילדים לפני ואחרי ההתחסנות [כ"ת, עמ' 12]. טכניקה זו מקובלת בתעשיה לצרכים שונים, אך ברור שאינה ראויה בהקשר שבה שימשה (ראו בהמשך). הוירוס שכנגדו נבדק החיסון נשאר הוירוס המוחלש (ג'ריל-לין) מהשלב הראשון.

הוספת נוגדני בע"ח לדם מגבירה מאוד את יכולתו לנטרל את הוירוס אך היא אינה רלוונטית לבדיקת יעילות החיסון, כיוון שלא ניתן להוסיף לחיסון האמיתי נוגדנים אלו. גוף האדם אינו יודע להתמודד עם נוגדני בע"ח והחדרתם לגוף עלולה לגרום למוות. במילים אחרות, מרק הוסיפה נוגדני בע"ח לדגימות הדם ששימשו לבדיקת יעילות החיסון מתוך רצון להדגים יעילות גבוהה של החיסון, למרות שהיה ברור לכל הנוגעים בדבר שיעילות זו אינה רלוונטית כלל ליכולתו של החיסון להגן בפני מחלה בעולם האמיתי.

הוספת הנוגדנים הביאה ל"הצלחה" מסחררת: יעילות החיסון שדשדשה קודם הגיעה עכשיו לרמה של 100%. אבל, מרק נתקעה עכשיו עם בעיה אחרת: בעקבות הוספת נוגדני בעלי-החיים גם דגימות הדם של "לפני החיסון" הראו יכולת לנטרול הוירוס. אחד הניסויים הראה שגם ללא החיסון, דם הנבדקים שאליו הוספו נוגדני בע"ח חיסל את וירוס החזרת ב-80% מהמקרים.
מרק הבינה כמובן שהיא חייבת לעשות משהו על מנת להוריד את רמת הניטרול של דגימות הדם לפני החיסון, בד-בבד עם שמירת רמת הנטרול הגבוהה של הדגימות לאחר החיסון.

ניסוי היעילות של חיסון החזרת - השלב השלישי
בשלב זה, ניסה הצוות בראשותו של דיוויד קראה הוספה של כמויות שונות של נוגדני בע"ח לדגימות הדם, על מנת לחפש את הרמה האופטימלית שתראה מחד רמת הגנה גבוהה בדגימות לאחר ההחיסון ומאידך רמת הגנה נמוכה בדגימות של טרום החיסון [כ"ת, עמ' 15]. (זיכרו, כל אלו מניפולציות במעבדה שאין להן דבר עם יעילות החיסון האמיתית). אולם, למרות ניסיונות רבים, לא נמצאה רמה מתאימה של הוספת נוגדני בע"ח בדם שתשיג את שתי המטרות הללו כאחת.

למרק לא נותרה ברירה...

ניסוי היעילות של חיסון החזרת - השלב הרביעי
עם הגב אל הקיר, החליטו המנהלים הרלוונטיים במרק על הפעלת הנשק האחרון שעמד לרשותם: זיוף התוצאות. הצוות בניהולו של קראה קיבל הוראות לנקוט בטכניקות שונות ומשונות לזיוף התוצאות של השלב השני, כך שהדגימות של הדם לפני החיסון ייחשבו כאילו הן מראות רמת נטרול נמוכה מאוד של הוירוס (פחות מ-10%) [כ"ת, עמ' 16].

כך, סוף-סוף הצליחה מרק להפיק דוח של תוצאות הניסוי שהראה לחיסון החזרת שיעור יעילות של 95%. להזכירנו, לתוצאות אלו הגיעה צוות המעבדה של מרק באמצעות:
- שימוש בזן המוחלש של החיסון במקום בזן ה"פרא".
- הוספת נוגדני בע"ח לדגימות הדם לפני ואחרי ההתחסנות.
- זיוף תוצאות של רמת ניטרול הוירוס של הדגימות טרום ההתחסנות.

לכל זה היו עדים התובעים - סטפן קראלינג וג'ואן וולוצ'ובסקי - שבאותם שנים (1999-2001) עבדו כוירולוגים במעבדתו של קראה שבאחריותה היתה ביצוע ניסוי היעילות של חיסון החזרת ושביצעה בפועל את הפעולות שהוזכרו מעלה.

התובעים
על פי כתב התביעה, התובעים קראלינג וולוצ'ובסקי היו עדים לפעולות שננקטו ע"י צוות המעבדה. לאחר שהביעו את התנגדותם להשתתף בפעולות אלו [כ"ת, עמ' 17], קראלינג הופנה לפגישות עם דרגי ניהול בכירים [כ"ת, עמ' 19]. בפגישות אלו ניסו המנהלים לשכנע אותו ש"אין כל בעיה" בתהליך הניסוי ושכדאי להם לשתף פעולה כיוון שבונוסים שמנים הובטחו לעובדי צוות המעבדה עם השלמת משימתם.
בשלב מסוים הודיע קראלינג שהוא מתכוון לפנות ל-FDA. בתגובה איים עליו מנהל מחלקת כ"א במרק שלו יעשה זאת "הוא יישב בכלא" [כ"ת, עמ' 20]. למרות האיום, פנה קראלינג בסופו של דבר ל-FDA שמצידו שלח חוקר לבדוק את טענותיו. החוקר ערך בדיקה שטחית שלא הניבה דבר [כ"ת, עמ' 20]. במקביל דאג דייויד קראה להשמיד ראיות מרשיעות לזיוף תוצאות הניסוי [כ"ת, עמ' 20].
לאחר שהמשיכו בהתנגדותם, הועברו קראלינג וולוצ'ובסקי לעבודה במחלקה אחרת במרק. ההערכות המקצועיות שקיבלו הפכו לגרועות והם התפטרו (כל אחד בנפרד) מעבודתם במרק [כ"ת, עמ' 22].

-------------

בשנת 2010 הגישו קראלינג וולוצ'ובסקי תביעה כנגד חברת מרק. נוסף על הדברים שהובאו מעלה, מפרט כתב התביעה את המשמעות המשפטית של מעשיה (לכאורה) של חברת מרק ואת הדרכים השונות בה הטעתה את הרשויות בארה"ב.
באופן מפתיע (או שלא) החליטה ממשלת ארה"ב לא להצטרף לתובעים וכך הוגשה התביעה מחדש באפריל 2012.

מערכת הצדק של ארה"ב תיבחן עכשיו ביכולתה להאשים דג שמן כמו חברת מרק. כך או כך, לאחר שקראתי את כתב התביעה, ברור לי לחלוטין שהתובעים לא היו מסתכנים במהלך משפטי-התאבדותי כנגד חברת מרק לולא היו משוכנעים שהם דוברים אמת ושביכולתם להוכיח את דבריהם. פרשות העבר (למשל פרשות הואיוקס והאבנדיה) לימדו אותנו שחברות התרופות אינן חוששות מלנקוט בכל האמצעים שביכולתן על מנת לשפר את שורת הרווח במאזנן.

ומילה אחרונה: חברת מרק (Merck) מייצרת כמחצית מחיסוני התינוקות הניתנים בישראל.


מאמרים נוספים:
* GSK - יש על מי לסמוך?
* "מחקרים לא הוכיחו קשר" - מדוע כבר לא ניתן לסמוך על מחקרים מדעיים
* הייתן מאשרות את חיסון הגרדסיל?