השחיתות במחקר הרפואי: איך זה עובד באמת

הקרדיולוג הבריטי, פיטר וילמשורסט מתאר בראיון ל"דר שפיגל" כיצד חברות התרופות דואגות לכך שהמחקרים שהן מממנות יציגו תמונה חיובית (בלבד) של המוצרים שלהן.
להלן תרגום הראיון (הראיון המקורי באנגלית [כאן]).

חושף שחיתויות על הונאת מחקר רפואי:

"תוצאות חיוביות מיטיבות עם הקריירה שלך"
10.9.2015

רפאלה ון ברודוו וורוניקה הקנברוך

בראיון, מסביר חושף השחיתויות פיטר וילמשורסט, כיצד לחצים מתעשיית התרופות משחיתים את המחקר הנעשה על תרופות חדשות ומוביל חברות להסתיר הונאות מחקריות שבוצעו. לדבריו, אין לו כל חרטות על כך שיצא כנגד התעשייה.

הקרדיולוג הבריטי,  פיטר וילמשורסט, אשר פרש באופן חלקי - ואשר תואר בשנת 2012 ע"י ה-BMJ כ"חושף שחיתויות מצליח ומאושר" [כאן] - החל את מסע הצלב שלו כנגד השחיתות במחקר הרפואי בשנת 1986. במהלך הקריירה הארוכה של וילמשורסט, בן ה-66, הוא ערך מחקרים עבור חברות תרופות ומכשור רפואי, ובניגוד לרבים מעמיתיו, לא היסס לפרסם גם תוצאות שליליות.

הוא ספג תביעות משפטיות רבות ואף עמד בפני פשיטת רגל ופגיעה קשה בשמו הטוב בשל חשיפת התנהגות בלתי הולמת בתעשיית התרופות. כיום הוא מייעץ ותומך בחושפי שחיתויות אחרים בעזרת הארגון "קודם כל חולים".

הוא התיישב עם כתבי ה"שפיגל" לדבר על עיוות האמת והונאה במחקר הרפואי והסביר מדוע החליט לקרוא תיגר על תעשיית התרופות.

--------------------------------------------

שפיגל: בשנותיך הראשונות כחוקר, חברת תרופות מסוימת הציעה לך שוחד שווה ערך לשנתיים משכרך: הם רצו למנוע ממך פרסום תוצאות מחקר שליליות. האם היית מאוכזב על כי אינך שווה יותר

פיטר וילמשורסט: (צוחק) למען האמת, הייתי קצת מופתע שהציעו לי סכום כלשהו. הייתי חוקר ורופא מאוד זוטר, רק בן 33, כך שלא הייתי מודע לכך שדברים כאלה מתרחשים. לא ידעתי שיכולים להציע לך כסף כדי להסתיר נתונים.

שפיגל: איך בדיוק הם הציעו לך את זה? הם לא אמרו, מן הסתם, "הנה שוחד בשבילך."

וילמשורסט: לא, כמובן שלא! בתחילה דיברנו על התוצאות שהתקבלו במחקר שלי: התרופה שבדקתי עבורם לא עבדה והיו לה תופעות לוואי מסוכנות. נציגי החברה ביקשו ממני להשמיט מניתוח הנתונים כמה מן הנבדקים. ללא נבדקים אלו, תוצאת המחקר הייתה חיובית. כשאמרתי שאני לא יכול לעשות את זה, הם ביקשו ממני לא לפרסם את התוצאות וכדי לפצות אותי על העבודה שעשיתי לשווא, הם אמרו שייפצו אותי בסכום הכסף הזה.

שפיגל: מה עבר לך בראש באותו רגע?

וילמשורסט: ובכן, חשבתי שזה לא בסדר. אם יש לך את הנתונים, עליך לפרסמם. זה מחויב המציאות. זאת אחת הבעיות הגדולות במחקר תרופות - שהנתונים שאנו מבססים את הטיפולים שלנו עליהם הינם למעשה רק חלק מהנתונים, כיוון שהתעשייה מסתירה את התוצאות השליליות.

שפיגל: אז לא לקח לך זמן רב להחליט?

וילמשורסט: לא. גם משום שהחולים שלקחו חלק במחקר שלנו, עשו את זה מתוך ציפייה שייעשה שימוש בתוצאות. במחקר זה המשתתפים עברו צנתור לב. הם סיכנו את חייהם למען המחקר! אז אי אפשר להשתיק את התוצאות!

שפיגל: איך הגיבה החברה?

וילמשורסט: הם הפסיקו את המחקר באמצע וכדי למנוע מאיתנו לעשות מחקר נוסף על התרופה, נציג של חברת התרופות הגיע לבית המרקחת של בית החולים וביקש את המלאי. הרוקח הבין שמשהו לא בסדר וניסה להתקשר אליי. בזמן שהיה עסוק עם הטלפון, נציג חברת התרופות לקח את הקופסה עם התרופה ועזב.

שפיגל: הם גנבו את התרופה?

וילמשורסט: ובכן, היא הייתה שלהם, כך שהם לא באמת גנבו אותה. אבל זה היה מאוד לא שגרתי. מאוחר יותר, מדענים אחרים שהיו קשורים עם החברה ניסו להכפיש בפומבי את התוצאות שקיבלנו, ואז נודע לנו כי שלוש קבוצות חוקרים אחרות שבדקו במקביל את אותה התרופה, קיבלו גם כן תוצאות שליליות, אך שוכנעו שלא לפרסמן. לכל אחת מהן נאמר שרק היא קיבלה תוצאות שליליות ושהמוניטין של חבריה יפגע אם התוצאות יפורסמו.

שפיגל: האם הונאה מחקרית כמו זו נפוצה?

וילמשורסט: אני לא יכול להגיד לכן בדיוק איזה אחוז מהניסויים פגום. אבל אני חושב שהבעיה הרבה יותר גדולה מכפי שאתן מדמיינות וזה הולך ומחמיר.

שפיגל: מדוע?

וילמשורסט: כי המחקר הופך חשוב יותר ויותר בקריירה של רופאים וכל כך קל לתמרן נתונים, להסתירם, לשחק בהם, או להציג מחקר שולי כהצלחה כבירה.

תעשייה של טריליוני דולרים

שפיגל: האם גם מחקרים על תרופות בעלות תופעות לוואי מסוכנות הושתקו באופן שיטתי?

וילמשורסט: כן, בהחלט. ולעתים קרובות, אף אין צורך לשחד את המדענים או לאיים עליהם כדי שיסתירו נתונים. חלקם עושים זאת ללא כל לחץ מצד התעשייה. עדיף בהרבה, עבור קריירה של חוקר, לפרסם תוצאות חיוביות. והסיבה לכך היא שכך הוא מטפס עוד שלב במעלה הסולם.

שפיגל: איך בדיוק האסטרטגים של חברות תרופות גדולות מכניסים תרופה לשוק? אתה מכיר את הטריקים...

וילמשורסט: כן. כנראה שהייתי יכול לייעץ למנהלים שאפתנים בתעשיית התרופות (צוחק).

שפיגל: אוקיי, בוא נשחק משחק קטן. בוא נעמיד פנים שאנחנו המנהלים אלה. מה היית מייעץ לנו לעשות?

וילמשורסט: ובכן, אני חושב שמה שעליכן לעשות זה להעביר רופאים חשובים לצד שלכן על ידי שתשלמו להם הרבה כסף. רשמית הם עדיין יועצים עצמאיים או פרופסורים באוניברסיטה, אך למען האמת, הם מאבדים את עצמאותם ברגע שהם נמצאים ברשימת מקבלי השכר שלכן. למה ש"מובילי הדעה" האלה אומרים יש השפעה רבה על רופאים אחרים.

שפיגל: האם כסף זה מספיק?

וילמשורסט: כן, אני חושב שעבור רבים מהם סכום כסף מספיק זה כל מה שהם צריכים. כלומר, לרוב האנשים יש מחיר. אבל כמובן שאתה צריך להיות מאוד ידידותי כלפיהם - אתה צריך ללכת ולדבר איתם, לאכול איתם ארוחת צהריים, לדון במחקר. עליהם לשכוח שמטרתך היא להגדיל רווחים באופן מכסימלי.

שפיגל: ומה אם תוצאות המחקר של הפרופסור אינן לרוחנו?

וילמשורסט: גרמתן לחוקר הראשי לחתום על הסכם סודיות מראש, כך שיש לכן שליטה מלאה בנתונים. ואתן יכולות להכניס לחוזה בונוסים במקרה שמקבלים תוצאה חיובית. (מחייך) זה עשוי לעזור לחוקר לפרש את הנתונים בצורה נוחה יותר עבורכן.

שפיגל: אבל נניח שיש חוקר עקשן אחד שממשיך להתעקש על פרסום תוצאות שליליות. והוא לא קיבל את השוחד שהצענו לו. מה עכשיו?

וילמשורסט: ובכן, תוכלו לנסות ולהכפיש את שמו, תוכלו לנסות להרוס את המוניטין שלו ולהעלות ספקות בנוגע לתוצאות מחקריו. זה מה שנעשה איתי. ואז בסוף אפשר לתבוע אותו. האיום לבדו לרוב יספיק בכדי לגרום לו לשתוק.

שפיגל: מאוחר יותר, זמן רב לאחר הניסיון הראשון לשחד אותך, דחית גם דמי ייעוץ בסך 50,000 פאונד (69,000 אירו) שהוצע לך על ידי חברה אחרת. האם אתה גיבור?

וילמשורסט: (צוחק) אני לא יודע. אינני הרופא היחיד שלא לוקח שוחד! ומדוע זה נתפס כמעשה גבורה? אף אחד לא אומר: "נהדר שלא שדדת את הבנק הזה!" אני רואה את זה הפוך: איך אפשר לקבל את הכסף הזה?

שפיגל: רוב הצעירים נכנסים לבית-הספר לרפואה עם אידיאלים נעלים...

וילמשורסט: ...כן, בתחילה כולם רוצים לעבוד ב"רופאים ללא גבולות" ואז, חמש או שש שנים מאוחר יותר, כאשר הם עוזבים את בית הספר לרפואה, הם רוצים להיות מנתחים פלסטיים.

שפיגל: ואיך מושכים אותם אל המערכת?

וילמשורסט: אני חושב שזה מתחיל בצורה מאוד תמימה. אתה הולך להרצאה ותעשיית התרופות מספקת כריכים לארוחת הצהריים. אתן לא מחשיבות כריך כשוחד, נכון? ואז אתן רואות אנשים אחרים מקבלים יותר - כסף להרצאות, כרטיסים לכנסים. בהדרגה אתן מקבלות שוחד גדול יותר ויותר.

שפיגל: אם כך, האם נכון לומר שרופאים בכירים רבים אינם מהווים מודל ראוי לחיקוי?

וילמשורסט: למרבה הצער, לא. כרופא זוטר מה שאתה רואה זה שכסף הוא מאוד-מאוד חשוב. רופאים רבים מעריכים את מעמדם המקצועי דרך השכר שהם מרוויחים. כמו בנקאים. אם לא הרוויחו מספיק כדי לנהוג בפורשה, אז הם אינם רופאים טובים במיוחד.

שפיגל: גם לשאפתנות וקנאה חייב להיות פה תפקיד. מדוע יש כה מעט רופאים שמדברים כאשר הם מבחינים כי אחד מעמיתיהם עושה מניפולציות בנתונים?

וילמשורסט: אני בהחלט מסכים לקביעה שהונאה מחקרית נעלמת מעיני העמיתים רק לעתים רחוקות. עמיתים יודעים כשמישהו לא השתמש בחיות מעבדה כה רבות או בכל כך הרבה איזוטופ רדיואקטיבי, כפי שנכתב בפרסום. אבל יש להם משהו שהוא כמעט "קוד של שתיקה" שאומר לא לדבר על זה.

שפיגל: אבל מדוע הרופאים הישרים שותקים?

וילמשורסט: זה יכול לסיים לך את הקריירה. אולי הבוס שלך יודע על זה ומעלים עין?

שפיגל: אז עדיף לך לא להסתכן?

וילמשורסט: טוב, אולי אני לא צריך להגיד את זה, אבל זה קצת כמו לחשוף שחיתות בגרמניה הנאצית, לא? זה כל כך טבוע במערכת, אתה לא יודע מי מעורב ולמי לפנות. למרות שברור כי ההשלכות של חשיפת מידע במדע הרפואה אינן כה חריפות - אדם עשוי למצוא את עצמו מובטל ולא מת.

שפיגל: אבל ברוב הפרסומים יש מחברים-שותפים. איך מישהו יכול להסכים ששמו יתנוסס על מאמר אם הוא חושד שהמחקר עשוי להיות מוטה?

וילמשורסט: אתן צודקות לחלוטין. קחו את המקרה של יואכים בולדט, המרדים הגרמני מבית החולים לודוויגשאפן. הוא פרסם מספר עצום של מאמרים עד שנודע כי לא קיבל את אישורה של ועדת האתיקה ושהוא פיברק נתונים בכ-90 מהם. כיצד יכלו המחברים השותפים שלו שלא לשים לב להונאה בסדר גודל כזה? גם אם לא שאל אותם אם הם רוצים כי שמם יופיע על גבי המאמר, ברגע שהמאמר פורסם, הם בוודאי ראו את זה.

שפיגל: לפני כמה שנים חברת המכשור הרפואית NMT Medical תבעה אותך על הוצאת דיבה. ערכת מחקר עבור החברה ואז הצבעת על כמה בעיות חמורות בבטיחות המכשיר. היו כמה תביעות משפטיות נגדך. בסופו של דבר החברה פשטה את הרגל ואתה איבדת 25,000 פאונד. האם זה היה שווה?

וילמשורסט: אה, כן. כן, כמובן.

שפיגל: מדוע?

וילמשורסט: מדוע? כי זה סייע לכך שהתוצאות האמיתיות של המחקר יצאו החוצה: שהמכשיר הרפואי הזה לא עבד והוביל לכמה סיבוכים מסכני חיים. בפרסום הראשון היתה הטיה לטובת המכשיר. לאחר המשפט היה צורך בתיקון לפרסום הזה. ולמרות שהתיקון עדיין אינו נכון ב-100%, הוא טוב יותר מהגרסה הראשונה.

שפיגל: במהלך כמעט ארבע שנות ההליך המשפטי כילית כמעט את כל זמנך הפנוי על הגנתך. האם אשתך מסכימה שכל זה היה שווה?

וילמשורסט: כן, בהחלט. וגם שתי בנותיי. כמובן, זאת  הייתה תקופה קשה עבורי ועבור משפחתי. אבל זה לא אומר שמותר לעשות מעשים אסורים, נכון?

שפיגל: האם חגגתם כאשר ההליך המשפטי הסתיים?

וילמשורסט: כן, בטח! לאורך כל הדרך חשבנו שאנחנו הולכים לפשוט את הרגל ולאבד את הבית שלנו. כשהבנו שנפסיד רק 25,000 פאונד אשתי ואני פתחנו בקבוק יין. כך שלהפסיד 25,000 פאונד יכולה להיות סיבה טובה לחגוג! (צוחק)

שפיגל: האם אתה מכיר מקרים אחרים שהסתיימו לטובת חושף השחיתות?

וילמשורסט: לא, כמעט אף אחד.

שפיגל: למה?

וילמשורסט: עמיתים וממונים לא סומכים על חושפי שחיתויות כי הם חוששים שבפעם הבאה הדיווח יכול להיות עליהם. כמו כן, המוניטין של המוסד הרפואי שהם עובדים עבורו נמצא בסיכון אם חושף שחיתויות מדווח על הונאה, כך שנאמנות למעסיק מוערכת יותר מהאמת. אבל אני חושב שכרופא הנאמנות שלך צריכה להיות בראש ובראשונה לחולים שלך. וכמדען אתה צריך להיות נאמן לאמיתות המחקר שלך. אבל אני חושב שאנשים מסוימים קצת שכחו מהי המשמעות של להיות רופא ומדען.

שפיגל: מה לדעתך הם השינויים החשובים ביותר שצריכים להיעשות כדי למנוע הונאה במחקר המדעי?

וילמשורסט: אני חושב שצריכה להיות ביקורת באופן שוטף במעבדות ובניסויים קליניים. המחקר צריך להיבדק על ידי גורמים עצמאיים.

שפיגל: לא סביר שזה יפחיד את תעשיית התרופות.

וילמשורסט: כן, לכן צריך גם שיתחוללו שינויים מהותיים יותר. מאחר שכספן של חברות התרופות שולט בחוקרים יהיה חשוב להקים חיץ בין החברה וביניהם. החברה יכולה לשלם את הכסף הדרוש עבור המחקר לגוף עצמאי, לדוגמא משרד הבריאות. משרד הבריאות מצידו מציע לחברה שמות של חוקרים שיכולים לבצע את המחקר, וכאשר החברה מסכימה, היא משלמת את הכסף. בצורה זו אין קשר ישיר בין החברה לבין החוקרים.

שפיגל: היכן היית היום, אם כרופא צעיר היית מחליט לקבל את השוחד מחברת התרופות?

וילמשורסט: אני לא יודע. ובכן, אין לדעת, נכון? יכולתי להיות בכלא! (צוחק)

שפיגל: ד"ר וילמשורסט, אנו מודים לך על הראיון הזה.

מאמרים נוספים:
* עובדים במרק: החברה זייפה תוצאות ניסוי חיסון החזרת
* כמה עולה רישיון להרוג? 3 מיליארד דולר
* ד"ר דיאנה פלשר: החיסון נגד וירוס הפפילומה חפוז וחסר אחריות